יעקב שמאי

יצחק כספית מברך את משפחת שמאי לחגיגת בת המצווה של ענבר יעקב שמאי, אישיות דינמית, בעל מבנה מוצק וארשת של נחישות, תמיד דרוך לקרב, כשעיניו מתיזות גיצים, ללא שמץ של אדישות. זה לא מכבר היה רועה-צאן העדר – התנועה, והיום – מנהיג בעל שיעור-קומה. משנחשף לאורות הבמה והזרקורים, חלה בו מטמורפזה והפך לנכס-צאן-ברזל של האומה. את דפוסי אישיותו לא עיצבו פקולטות ולא שושלת מן העשירון העליון. מכלול תכונותיו וצמיחתו המטאורית חושלו בעשייה יומיומית ומצבור גדול של ניסיון. חשיבתו מהירה ותגובתו למצבים המשתנים חדה כתער ושנונה, סבלנותו פוקעת כל אימת שישמע דברי הבל של ספקנים וקטני-אמונה, האיש הזה עקשן כפרד, עם דבקות במטרה, בכל מאבק לצדק-חברתי ולחירות, כל חומה וקיר, הניצבים מולו, אך יחדדו אצלו ששון אלי-קרב ותאוות הסתערות. האיש אפוף ביטחון עצמי טוטלי, הנובע מאמונה עמוקה בצדקת דרכו ומהלכיו, לא יירתע משועי-ארץ וממנהיגים יריבים, במסלול העימות של שדה הקרב. יעקב דנן, הוא אמנם נצר לבית שמאי, אך ה"בפנוכו" שלו, טבול ברוטב חמים של בית- הלל. כאשר איש במצוקה ישחר לפתחו, הוא ייענה לו בחום, גם אם לשם כך נדרש לחולל נס של ממש. חזותו מחוספסת, הליכותיו עממיות, ללא כל גינונים של סלון אריסטוקרטי. יכולתו לנווט גדושה כישרון טקטי ואסטרטגי, שלא היה מבייש שום סגל דיפלומטי. הוא מקריב כמעט הכל על מזבח פעילותו הציבורית וקשה להבין, איך התשתית שלו אינה כורעת. הוא משלם במטבע קשה של חיי משפחתו ומסכן את בריאותו בעישון עצמו לדעת. ממש בלתי אפשרי למסד את יעקב באורח חיים מתון, משמר וזהיר. הוא פועל מתוך תחושת שלמות לוחצת, עם אובססיה של להספיק הכל בכל מחיר! ברגעי משבר ועימות לא ישלח את לוחמיו לקרב מתוך מטה עורפי או משפת בריכה אלא יעמוד תמיד בראש הכוחות, כאשר קולו בוקע ומרעים, כנביא אמיתי של זעם ותוכחה. יש התמהים, מניין שואב יעקב את תעצומות הנפש להמשיך ולחרוש ביזע תלמים רבים כל כך, הרי את השחיתות והניהול הכושל של חברת העובדים, לא יוכל לרפא בפחות מאלף שנים! אך כמו בכל שלב בחייו, כאשר חלומות שלו באספמיה הפכו למציאות וליום חגנו, כך צפוי בוודאי גם החלום לכבוש את הקומה החמישית, להתגשמות במהרה בימינו. 18.8.1988 יבוא יום, ובחורנו הדגול, יעמוד נבוך ומתקשה לִבְרוֹר, את מה להעדיף להרים האם את תפקיד שר העבודה והרווחה, או שמא את כס מזכ"ל ההסתדרות, בראש כל העובדים? עד אז יעקב, עלה והצלח )!( כטרובדור של העמלים, ושא בשורה של ישועה ופדוּת, הוכח לכל כי ביתם הטבעי של המוני העובדים הוא בתכלת-לבן ותנועת החירות.

112