יעקב שמאי

מרים שמאי נפרדת ממך בעלי, יעקב קשה לי לכתוב עליך בזמן עבר.

שנים 51- שנים היינו ביחד, מהן שנתיים היינו חברים, ו 53 . הכרתי אותך במהלך שירותי הצבאי נשואים. נולדו לנו שלוש בנות מקסימות: מירב, יפעת וענבר, ויש לנו שמונה נכדים – שלושה , לאחר שהתחתנו, שכרנו דירה 1965 בנים למירב, שני בנים ובת ליפעת ושתי בנות לענבר. בשנת בגבעת עדה, אני הייתי גננת בגבעת ניל"י ואתה היית איש ציבור. בתחילת דרכך עבדת במשמר הירדן ובשעל, יישובים בצפון, שעלו על הקרקע באותם ימים. לאחר מכן היית מזכיר היישובים של משקי חירות ומלווה שלהם. נכנסת לכנסת וכיהנת בה שלוש קדנציות. בין השאר, היית חבר בוועדת העבודה 1985 בשנת והרווחה ובוועדת הכספים. בתקופת כהונתך בכנסת, היית גם יו"ר סיעת הליכוד בהסתדרות. היה לך הספק אדיר בחייך, הספק של עשייה ברוכה. נהגתי להתלוות אליך במסעות הבחירות לכנסת ולהסתדרות וראיתי את האהבה שהאנשים היו מרעיפים עליך. דיברת עם האנשים בגובה העיניים ולכן האנשים רצו את קרבתך. עשית למען האחר בלי לקבל תמורה ובלי להתפאר. היית אדם צנוע ואמין, אדם שאפשר לסמוך עליו. לאחר שפרשת מהכנסת, היית בדירקטוריון של חברת החשמל, מ"מ יו"ר ההסתדרות החדשה, מנכ"ל ויו"ר רשת בתי הספר עמל, ראש אגף מינהל ומשאבי אנוש בהסתדרות ויו"ר קופת חולים מאוחדת. אמנם היית איש פוליטי, אבל הגון וישר, איש שמעולם לא דבק בו רבב. כשהאמנת שאתה צודק, הלכת עם האמת שלך עד הסוף. יעקב, היית איש משפחה, דואג ומסור לבנות ולי. ידענו תמיד שאפשר להתייעץ איתך בכל התלבטות או בעיה, גם כשהיית מאוד מאוד עסוק. תמיד קיבלנו ממך עצה טובה, חכמה ונכונה. לא משנה עד כמה היית טרוד, המשפחה הגרעינית שלנו הייתה מבחינתך, תמיד, לפני הכל. סמכתי עליך מאוד. כשהנכדים הגיעו, הם ידעו שסבא יעקב נמצא שם בשבילם, להקשיב, לדבר, לפרגן, לצחוק, לשחק, והם ידעו שלכל אחד מהם מחכה המאכל האהוב עליו. חברים ידעו שאתה חבר בנפש, פשוט חבר נאמן. אהבת לארח בנדיבות האופיינית לך והכנת באהבה מאכלים מיוחדים, מושקעים וטעימים. גם בהיותך בבית החולים, שוחחת עם האחיות, האחים וכוח העזר, התעניינת בהם, בבעיותיהם, ייעצת להם ופרגנת להם. זה היה חלק ממך. למדתי ממך להיות אופטימית. אני זוכרת שנהגת לומר: "אין לבן ואין שחור, יש גם גוֹני ביניים", "צריך לקחת את החיים יותר בקלות", "למי יותר קל?" היית אומר, "לאופטימי, או לפסימי?", כך אמרת וחייכת.

יעקב, אתה חסר לי, לבנות ולנכדים. עדיין אינני מאמינה שלא תחזור. היית עוגן לי ולבנות, ועל זה נאמר לך תודה. אוהבת ומתגעגעת, אשתך מרים.

127