יעקב שמאי
מהשלושים
אבא, אנחנו כל כך מרגישות בחסרונך!
פתאום נעלמת לנו – אב המשפחה, איש העשייה כבר לא נמצא איתנו. זה מוזר ולא נתפס. העצב הכי גדול הוא, שהמצב הזה לא ישתנה. במהלך התקופה האחרונה הלקסיקון שלנו הורחב, לצערנו הרב, והתעסקנו בכל מיני מושגים כמו: מצבה, כרית, סוגי אבנים, סוגי כיתוב. כל כך לא קשור אלייך, ולא נתפס שזה – בשבילך. אתה בן אדם תוסס, עם אנרגיות של בחור צעיר, מלא חיים, חיוניות וכוחות בלתי-נדלים: אנחנו זוכרות איך יכולת לנסוע ביום אחד מגבעת עדה למטולה, משם לבאר שבע, חזרה לגבעת עדה ואז לתל אביב, ושוב לגבעת עדה. עבורך זה היה דבר של מה בכך. לא עשית מזה עניין אף על פי שבני חצי-מגילך לא היו עומדים בקצב הזה, שלך. אתה אדם כל כך ערכי ואמיתי, כריזמטי ובעל נוכחות. וכל כך, כל כך, משמעותי עבורנו!
מאוד חסרים לנו המפגשים ושיחות הטלפון איתך. פשוט נורא שאי-אפשר לדבר ולהתייעץ איתך יותר.
הרי תמיד היית שם בשבילנו, גם כשהיית מאוד מאוד עסוק, היית מזהה את צרכינו ועונה להם בנדיבות, בהכוונה, בהבנה, בהכלה ובחום אינסופי.
ותמיד תמיד אומר לנו – ללכת קדימה!
אתה איש משפחה רגיש, ומספיק היה לנו מבט אחד בעיניך כדי שנראה בהן את האהבה העצומה כלפינו, את הדאגה הרבה, ושנחוש את הרוך שהרעפת עלינו. הרגשנו את זה, וזה הישרה עלינו הרבה ביטחון.
בהספד אמרנו שזכינו! וזה כל כך נכון, כי זכינו בך! רק אפשר היה וצריך היה ליותר זמן.
זה לא גיל למות בו. לא היום. 76 שנותייך הספקת, והספקת המון! 76- אנחנו שמחות שב הטבעת את חותמך!
אנחנו נשארנו עם תחושה גדולה שהפסדנו. וההפסד, כולו שלנו. והוא גדול, והוא קשה מנשוא.
אבא, הידיעה שלא נצחק יחד איתך עוד – מכאיבה. הידיעה שלא נדבר ונתייעץ איתך עוד – חורכת. והידיעה שלא נראה אותך שוב – איומה! אנחנו אוהבות אותך ועצובות בלעדיך, אנחנו נקיים את המוטו שלך בחיים ונמשיך קדימה ויחד עם זאת, לנצח, תהיה נוכח בחיינו!
129
Made with FlippingBook flipbook maker