יעקב שמאי

הוא נהג לסייר בבתי הספר ולומר בעיניים נוצצות: אני, הילד, שבידיים האלה נאלצתי לחרוש את השדה במקום ללמוד, שנאלצתי לראות את חבריי בני גילי צועדים לבית הספר בעודי נותר מאחור כדי לעזור בפרנסת המשפחה, עומד היום בראש רשת של עשרות בתי ספר, אלפי מורים, והעיקר – דואג לכל כך הרבה תלמידים. התלמידים, שהיו כה יקרים לליבו, זכו בהנהגתו האיתנה להגשים את החלום שחלם אז בשדות – ללמוד ולבנות לעצמם עתיד מקצועי מבטיח. ובכלל, ליעקב הייתה אהבה אין-סופית לילדים, והוא תמיד ידע – וזה אולי לקח חשוב לכולנו – שלפני הפעילות הציבורית, וגם לאחריה, נמצאת המשפחה. יעקב היה בעל מסור, אבא אוהב לַבָּנות וסבא נפלא לנכדים ולנכדות. ואי-אפשר שלא להתגעגע – ואני משוכנע שזה מדבר לרבים מאיתנו בבניין הזה – לסמבוסקים, לחצילים המטוגנים ולשאר המאכלים שלפעמים, בהיותנו כאן, אנחנו מתגעגעים אליהם, לאותם מאכלים שהיה מכין באמת בהמון המון אהבה ומכל הלב. ולצד המשפחה, בלב הענק של יעקב, או שמאי, כפי שקראו לו רבים בבניין הזה, היה תמיד מקום לכל מי שנזקק לעזרה או לעצה טובה. מעטים חברי הכנסת שהיו כה אהובים על אנשי מזכירות הכנסת, על הסדרנים ועל כלל עובדי הבניין, שלא אחת נועצו בו גם בענייניהם האישיים. יעקב תמיד הטה אוזן קשבת, תמיד ניסה לעזור, ובהרבה מאוד מקרים לא רק עזר אלא הפיח בבן-שיחו תקווה גדולה, שנשענה על הדרך שהוא עצמו עבר. ואם בכל זאת אפשר לבקש משהו בשמו, אחרי לכתו מאיתנו, זו בקשה פשוטה – שנראה את החלש ואת צרכיו, שניתן לכולם הזדמנות שווה, ובקיצור, שנהיה בני-אדם. יהי זכרו של יעקב היקר ברוך. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשר התיירות חבר הכנסת יריב לוין. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת עמיר פרץ. כפי שכבר הזכיר השר, יעקב שמאי היה ממלא-מקומו של עמיר פרץ בהנהגת ההסתדרות. עמיר פרץ )המחנה הציוני(: אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, משפחת שמאי, האלמנה מרים, הבנות מירב, יפעת וענבר, כמובן יריב לוין – השר יריב לוין – שאותו הכרתי בתקופות שבהן הילך, מה שנקרא, תחת כנפיו של יעקב, לפני שהגיע לכנסת. אני עומד כאן בפניכם כדי לשאת דברים לזכרו של חברנו חבר הכנסת לשעבר יעקב שמאי, שהלך לעולמו. אני עומד היום – והדבר קשה לי, קשה מאוד, כי אני זוכר את הדמות, את האדם, את הערכים, את הכללים – אני עומד בימים שבהם כולנו עסוקים בדיונים המלֻווים בשסעים עצומים, בקרעים שהולכים ומתרחבים בתוך החברה הישראלית, והייתי רוצה לקחת את תכונותיו המיוחדות של חבר הכנסת שמאי ולהעמיד אותן כנייר לקמוס לדרך שבה עלינו לקיים את הדיונים בתוכנו. ונכון, זה היה מזמן, ונוסטלגיה היא דבר מתעתע, היא יכולה לעתים להפוך לנוזל משכר ומשקר, שאתה אומר לעצמך: אולי בכל זאת מדובר באירוע מקרי, חד-פעמי, והנה עוד רגע כולם יחזרו לדיון הענייני ויכבדו איש את רעהו. יעקב שמאי היה אחד מסמליה של תנועת הליכוד. הוא אחז בתפיסה מדינית ימנית, ולצדה בתפיסה חברתית שמאלית מאוד. איש הפריפריה, מחובר לעבודת האדמה, אחד ממעבירי המסרים הטובים ביותר, נואם בחסד, שכאשר השמיע את דבריו בקולו הרועם חשת את הרעד העובר מליבו הרוטט אל ליבותיהם של השומעים אותו. יחד איתו הצלחנו להקים קואליציה רחבה בהסתדרות, כאשר גם הליכוד, גם אנשי מרצ, גם החרדים, גם הסיעות הערביות, היו חלק ממנה. הייתה זו קואליציה המבוססת על כבוד האדם, ערך האדם באשר הוא, ובסיס משותף זה היה למנוף ולעוצמה במאבק על זכותם של אזרחים בישראל להתפרנס בכבוד ולהזדקן בכבוד. , ויעקב שמאי היה לגורם מרכזי בצמצום רוע 2003 היו אלה ימים של מאבקים אידיאולוגיים רבי-עוצמה; ימים שבהם כיהן שר האוצר בנימין נתניהו, ימי גזירות הגזירה. הוא התייצב מול סיעתו באומץ, באומץ לב בלתי רגיל, בכל אתר ואתר – בכנסת, בהפגנות, מול משרד האוצר, כשהיה צריך. הוא הגיע הנה כדי להפעיל את כישוריו ואת כל יכולתו לצמצם את החוקים האנטי-חברתיים. בעיקר אני מתגעגע לסוג השיח שיכולנו לקיים. יעקב שמאי, גם בשיא המשבר וגם בלהט הוויכוח, לא היה מכנה איש "בוגד" או "שמאלן", במובן השלילי של המילה. ההיפך מכך. קולו היה קול ממתן, קול מלכד. עבורי הוא מסמל את הליכוד החברתי-ממלכתי, שלא התחרה על אמירות קיצוניות כדי להשיג קולות. באותם ימים אז בליכוד העריכו מתינות, העריכו ממלכתיות, בניגוד לנעשה היום, כאשר מתקיימת תחרות על אמירות קיצוניות כדי לקושש קולות. יעקב ראה במערכת החינוך את הדבר החשוב ביותר, ולכן כאשר פנה אליי וביקש להנהיג את רשת "עמל" – אף על פי שנשמע מופרך לתת לאיש ליכוד להנהיג את רשת "עמל", רשת שקמה על ערכי תנועת העבודה – קיבלתי את ההחלטה להפקיד זאת בידיו. הוא מעולם לא השתמש בתפקיד הזה כדי להעביר מסרים שאינם קשורים למערכת החינוך עצמה, לתכנים החינוכיים בלבד. הוא עשה הכול כדי להרחיב ולחזק את התשתית של רשת "עמל", לאפשר לה נגישות רחבה ככל האפשר, בכל יישוב ויישוב, בכל אתר ואתר, וחלק גדול מבתי הספר של הרשת בתקופתו של יעקב שמאי היו במגזר הערבי. חשוב לי להדגיש זאת, כדי שיהיה ברור ובולט לכולנו כיצד מתאפשרת תפיסה של ממלכתיות בכל מקום שנמצאים בו, לצד הקפדה על הזכות לשמור על השיח, לשמור על הוויכוח. כפי שעשה יעקב. דבר אחרון שברצוני לומר לכל האנשים הפוליטיים שנמצאים כאן: לפעמים אנחנו אומרים שיש לנו חברים נאמנים ואמינים, שחולקים איתנו אותן אמונות, במערכות הפוליטיות, ולצד זאת, פעמים רבות אנשים פוליטיים יודעים שכאשר אומרים להם תתקדם, אני אחריך, אין לסמוך על האמירה הזאת, כי יכול להיות שמאחוריהם ניצב מישהו ונבוט גדול בידיו, ולכן טוב יעשו אם יבחנו היטב לאן הם הולכים, לאן הם מתקדמים. ואני אומר לכם, יעקב שמאי היה שותף, וכשהוא אמר תתקדם, אני אחריך – יכולת לנוע קדימה ולדעת שיש הגנה מוחלטת על גבך החשוף. יהי זכרו ברוך.

היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת עמיר פרץ. שוב, תנחומינו הכנים למרים, לבנות, לכל בני המשפחה, בנות המשפחה, שנמצאים איתנו כאן.

135