יעקב שמאי

נאוה שלומוביץ-גלעד

קצת מוזר לִתחום את היכרותי עם יעקב בשעות, בשנים או בפרקי זמן. נראה לי שהכרתי אותו מאז ומעולם, והחברות בינינו התקיימה במישור השכנות, הערכים המשותפים, המעורבות החברתית והפעילות הציבורית שהתפתחה לחברות אישית קרובה ואמיצה. כבת מושב אביאל, התיישבות של תנועת משקי חירות, הכרתי כבוגרת את יעקב שמאי, כשכן חקלאי בהרחבה שבגבעת עדה, ראש סיעת הליכוד בהסתדרות וח"כ מטעם תנועת הליכוד )די נדיר בגבעת עדה "האדומה"(. בעצם, תחילה הכרתי היטב את מרים, הגננת האהובה של ילדיי בגן הילדים המועצתי בגבעת ניל"י של המאה הקודמת. דרכינו הצטלבו בהיותי מנחה לתקשוב במחוז חיפה, ויעקב, 70- בשנות ה הוא שדרבן אותי להתמודד כנציגת סיעת מח"ל בהסתדרות המורים. ואכן, מילאתי תפקיד זה .80- בעזרתו המקצועית בתחילת שנות ה אזכיר בנשימה אחת את אבי, שמשון שלומוביץ ז"ל - לוחם אצ"ל, ממייסדי מושב אביאל, ראש המועצה הראשון במועצה האזורית אלונה, פעיל ציבורי וחבר מרכז תנועת החירות אשר טיפח והטמיע בי את הנחיצות והחשיבות לפעול למען הציבור. אבי ויעקב הם שדרבנו אותי להתמודד למליאת המועצה האזורית אלונה, ובה אני חברת מועצה זו קדנציה חמישית ולמעלה משני עשורים. במהלך השנים התחזקה חברותנו והיכרותנו האישית. נהגתי לבקר בקביעות מדי שבוע בביתם הנעים והפתוח של מרים ויעקב כדי להתייעץ, לשתף ולצחוק. זכור לי במיוחד שבתחילת דרכי כאשת חינוך בהוראה השפה האנגלית, נהגתי לשוחח עם ילדיי, ובעצם עם כל מי שהיה מוכן, באנגלית. יעקב "דרש" שאדבר גם איתו באנגלית וכך ישפר גם הוא את השיח בשפה זו. החלטנו שבכל פעם שניפגש, נוסיף עוד מילים וביטויים הקשורים לנושאים "ברומו של עולם" קרי פוליטיקה, חברה ושיח פורמלי ובלתי-פורמלי... והיו נושאים רבים לדבר עליהם, לצחוק ולהתווכח – יעקב לא ויתר אף פעם! ככל שנדמה היה כאיש קשוח מבחוץ ולוחם ללא חת לזכויות העובדים בהסתדרות, כך היה ליבו רך, אוהב וקשוב בחיק המשפחה והחברים. מסירותו לרעייתו מרים, לבנותיו מירב, יפעת וענבר ולנכדים לא ידעה גבול. כתפיו הרחבות נשאו את כולם באהבה ותמיכה לאין שיעור. את לחיצת היד שלו, כאילו נוצקה מאבן, אני זוכרת היטב ומתגעגעת גם לחיוך, לצחוק הרם ולהערות הציניות שנאמרו בקריצת עין. בקיצור "מענטש" שהוא השראה לאחרים, אדם טוב, הגון, ישר דרך. בן אדם. בשבילי יעקב ייצג אדם אוהב אנשים, דבק במשנתו הערכית ואינו חוסך כל מאמץ לסייע ולקדם את טובת העובד והאזרח. ממנו למדתי להילחם על דעותיי, לא לוותר אם המשימה חשובה בעיניי ולהיות קשובה תמיד גם לאחרים.

מותו במפתיע של יעקב הלם בי ובכל מוקירי זכרו, וכאילו נגדע עץ יציב, חזק וחיוני. יהיה זכרו ברוך.

147