יעקב שמאי
מאירק'ה דוידסקו יעקב היה מבחינתי דמות נערצת. לא בפוליטיקה מדובר, לא במסגרת עבודה כזו או אחרת, לא בזמן הנסיעות האין-סופיות ברחבי הארץ ולא בישיבות בהסתדרות, עמל או כל ארגון אחר שיעקב היה מעורב בפעילותו הענפה במהלך חייו. נפגשנו כמאירק'ה, הבן של יאיר חברו הטוב, ממש אח שני, מתקופת נערותם ועד שלב מסוים בחייהם. מסגרת זו העניקה לי הרבה "שעות יעקב" כילד וכנער, ותקצר היריעה מלספר ומלכתוב את כל ההתרחשויות. בחרתי לספר שני זיכרונות ילדות: האחד הוא זכרוני הראשון: ביום סתווי משהו, הצטרפתי לנסיעה אחת מיני רבות של אבא שלי יאיר ושל יעקב לכיוון משמר הירדן, שם עבד יעקב במסגרת עיסוקו. בדרך, כשהגענו לחוף הכנרת "הטבחה", פתחתי את חלון הרכב וזרקתי את המוצץ. שני האדונים הנכבדים, אבא שלי ויעקב, נבהלו ושאלו: מה קרה לך? מה נעשה בלי מוצץ? השבתי ואמרתי: אני לא צריך מוצץ, מהיום אני גדול. הייתי בן שלוש, ומאז לא נגעתי במוצץ. בזיכרון אחר מעורבים מלבד יעקב, גם אביו, עזרא שמאי ז"ל, ואבי יאיר: יושבים ביום שישי אחר הצהריים במרפסת ביתו של עזרא, אוכלים קובה של סבתא רחל והחבר'ה מלמדים אותי לשחק שש-בש. עד היום אני זוכר את המתח שבמשחק וגם את חוכמת החיים שהעבירו לי. לסיכום, איש יקר היה עבורי יעקב שמאי ז"ל, זו גאווה גדולה עבורי להיות חלק מחייו של יעקב, אהבתי אותו מאוד. יהי זכרו ברוך
"שותפים לדיעה, לעבודה, חברים" | רבקה שריר את חבר הכנסת יעקב שמאי הכרתי לפני שנים היכרות שטחית דרך בעלי. שניהם, יעקב ובעלי, היו חברים במסגרת פוליטית אחת, הליכוד, אך שמרו על השורשים הפוליטיים שלהם – חירות וליברלים. בעלי, כחבר כנסת ושר, ויעקב, כחבר כנסת, נפגשו לעתים קרובות בכנסת, ואילו אני פגשתיו לעתים נדירות בלבד, באירועי הכנסת. רק כאשר נבחר יעקב לחבר הדירקטוריון של קופת-חולים מאוחדת, התהדקו קשריי עמו בדירקטוריון ולמדתי להכיר אדם נפלא, חכם, צנוע ולא מתנשא. הוא טרם הספיק לממש את כל שתכנן. הוא יחסר לקופת החולים עד מאד. לקחו אותו ממיליון מבוטחי הקופה, ולהם הוא חסר מאוד. נזכור אותו. לי יחסר חבר ושותף. יהי זכרו ברוך.
164
Made with FlippingBook flipbook maker