יהודה שטרנפלד

. היה בית כנסת בצריף של עץ והניחו לי תפילין. אמרו, יתום בגיל 1942 נפטר במאי , ולפי זה אני מבין שבכניסה 12 – מניחים לו תפילין. זאת אומרת שהייתי בן 12 לגטו הייתי בן עשר״. כשהוא רק בן עשר, נשלח יהודה לעבוד מדי יום בין שמונה לעשר שעות בבית חרושת שפעל בגטו, שבו יוצרו פריטים שונים מחלקי עור שהיו בציוד שהגרמנים לקחו שלל. תנאי החיים האכזריים סביבו הפכו לשיגרה, ורבים מתו לאחר שלא עמדו בקור, ברעב ובמחלות. "ברגע שסגרו את הגטו התבגרתי אחת ושתיים. אביו 1942- פתאום הפכתי מילד לאיש מבוגר", אמר בעדות שנתן ל-"יד ושם". ב . יהודה זכר את הלוויית אביו, אך 57 מחלת כליות או טיפוס] ומת, בהיותו בן [ חלה אחרי שנים רבות שב ללודז' לחפש את קברו ולא מצא אותו. באחד הימים הלך יהודה עם חנקה לעמוד בתור לחלוקת תפוחי אדמה. אולם, על הגטו הוטל עוצר, השפרה הגדולה, וכששבו כעבור יום - אימם ואחותם דבורקה חוסל 1944 נו, ומאז לא ראו אותן עוד. ביולי ֵ מ ְ ל ֵ כבר לא היו בדירה. הן נלקחו לח הגטו, ויהודה וחנקה נשלחו לאושוויץ-בירקנאו, בנסיעה של כמה ימים בתוך קרון מסע. כשהגיעו לרמפה באושוויץ, הופרדו השניים ומאז לא ראה אותה יותר. עתה לא נותר לצידו עוד אף בן משפחה.

ילדות אבודה, ימי מלחמה

5