מילה במקום - 2023 - תשפ"ד - אסופת יצירות מקומיות בנושא דרך

1 ' יצירה מס

> הדס ליטבק כהן דרך העיניים

שוב אין הוא מבקש את נפשו למות. משתוקק הוא לחיות, למצוא מחדש את דרכו שאבדה. ללקט את אדי הזמן שהתנדפו והותירו רק ניחוח קליל של זיכרון. בגיל עשרים התחתן עם אהבת נעוריו צואן. ביחד עבדו קשה והקימו בית ומשפחה בכפר ילדותם הנידח שבויאטנם. עשורים חלפו עד שיד הגורל החשיכה את חייו. זה לא קרה כהרף עין. כמו שהשמש אינה שוקעת ברגע. ראשית נעלם האור. אח"כ מתכהים השמיים, ובצלילות הכחלחלה נמשכים כמו במכחול צבעי כתום וסגלגל. לבסוף טובל העיגול הזוהר במים, מתמעט ונעלם, וחשיכה מכסה את העולם. כך קרה גם לו. הוא עשה הכל כדי להמשיך. אך הדוק שכיסה את עיניו עטף את נשמתו. בכל בוקר כשמשפחתו יצאה לעבוד בשדה, הוא נותר בביתו מבכה את חייו, את יפעת הטבע ואת זיכרון פני אהוביו, שלא יזכה לראות עוד. הזמן חלף, והגורל רב התהפוכות זימן לפתחו משלחת רופאים מתנדבים, שחלפה בכפר, ולאחר בדיקה החליטה לבצע ניתוח קטרקט פשוט שיחזיר את מאור עיניו. בסוף הניתוח הוא הצליח לפתוח את העיניים רק כדי סדק, כאילו נאחזו העפעפיים זה בזה מסרבים לוותר על חשכת העיוורון. ידיו התרוממו מתוך הרגל למשש את פני צואן שישבה מולו. הוא ראה ולא ראה. תחילה עבר מבטו למצחה, בו חרצו העיתים חריצים. אח"כ הביט בלחיים שעורן רפה. מסביב לשפתיים התקבצו קימטוטים, כמו נייר קרפ שהתכווץ בשמש, וגם בשערה השופע עשה הזמן שמות. אבל הוא לא ראה דבר מפגעי הזמן. בעיניו הרואות דרך ליבו העורג נשארו פני אהובתו יפים וצעירים בדיוק כפי שזכר אותם. הוא התבונן בעיני השקד החומות והגדולות שלה שהביטו בו דומעות, מסרבות להאמין שחזר אליה מהחשכה.

5

# סיפור קצר