עדכן רפואת שיניים - גיליון 156 יולי-אוגוסט Israel Dental Update. No. 155. July-August 2018

.13 ההתקדמות העכשווית באטיולוגיה ובטיפול בתסמונת "הפה הבוער"

) הינה מצב מתיש, עם נטייה בולטת לפגוע בנשים. למרות שרירית הפה נראית נורמלית, BMS תסמונת "הפה הבוער" ( מתרפאים הסובלים מהתסמונת חווים הרגשת בעירה אורלית, השכיחה בעיקר בשפתיים ובלשון. בדומה להרבה מצבים פתוגניים מורכבים, האטיולוגיה של תסמונת "הפה הבוער" עדיין אינה מובנת, ולכן הטיפול במתרפא הוא מאתגר. למרות שבשנים האחרונות חלה התקדמות בנוגע להבנת הסיבות לתסמונת "הפה הבוער", הידע שלנו על אודותיה עדיין מתפתח. אי לכך, לדברי מחברי המאמר, נדרשים מחקרים נוספים, מבוססי-ראיות, על מנת לקבוע מהם הטיפולים היעילים ביותר במצב זה. מטרה בסקירת הספרות הנוכחית נבדקו המחקרים הקיימים העוסקים באטיולוגיה ובטיפול בתסמונת "הפה הבוער". לדברי המחברים, אין אמנם הגדרה אוניברסלית מוסכמת לתסמונת "הפה הבוער", אך בדרך כלל, המצב מאופיין על ידי כאבים אורליים ואי נוחות ברירית הפה, הנראית תקינה בבדיקה. המתרפאים סובלים מהמצב הזה בהיעדר כל מחלה מקומית או טודיניה – תסמונת כאב המתוארת לעתים קרובות כצריבה בלשון, בשפתיים, בחך ָ מערכתית, הקשורה בדרך כלל עם סטומ או בפה כולו וקשורה בדרך כלל למצבים רפואיים ודנטליים שונים (כגון זיהום על ידי קנדידה, סוכרת, מחלת בלוטת התריס, ליקויים תזונתיים ועוד). לכן, האבחנה של תסמונת "הפה הבוער" כרוכה באלימינציה של קיומם של מצבים נוספים אחרים, כך שכל המצבים הפתוגניים הבסיסיים הקשורים לסטומטודיניה, נשללים לפני מתן האבחנה. כאמור, הפתוגנזה של תסמונת "הפה הבוער" נותרה לא מובנת, ולכן הטיפול במתרפא אינו מוגדר. הממצאים מצביעים על כך שהן גורמים אורליים והן גורמים מערכתיים תורמים להתפתחות ולהתמשכות של מצב זה. מעניין במיוחד מחקר עכשווי, בו מזהים החוקרים חיסרון מבני ופונקציונלי בתוך מערכת העצבים, מצב שעשוי להוביל להבנה מכניסטית יותר של הפתולוגיה של תסמונת "הפה הבוער". מחקרים אחרונים המבוססים על שאלונים, אשר עסקו בכאב נוירופתי (כאב שנוצר ומתוחזק על ידי מערכת העצבים), אחוזים מהמתרפאים עם תסמונת "הפה הבוער", סובלים מכאב נוירופתי. מחקר נוסף אשר 60-30- מעידים על כך כי כ תומך בממצאים אלה, הצביע על כך כי מתרפאים כאלו הראו רגישות מופחתת לקור ולחום, כמו גם ירידה בסף הכאב התרמי, לעומת בקרה של בני אדם בריאים. ניתן לקבץ את המתרפאים הסובלים מתסמונת "הפה הבוער" לשלוש קבוצות משנה: אלה שחווים נוירופתיה פריפרית של סיבים קטנים, אלה עם נוירופתיה תת-קלינית מרכזית של הטריגמינל, ואלה שמציגים חסר בדופאמינרגים. לכן, כאמור, התמקדה תשומת לב רבה בשנים האחרונות בחוסר התפקוד של מערכת העצבים המרכזית והפריפרית בהקשר למחלה זו. נוסף לכך, כמה ממצאים חדשים מצביעים על כך כי תפקוד לקוי בקצב הצירקדי ("השעון הביולוגי") עלול להיות גורם משמעותי מבחינה קלינית להתפתחות של המחלה. הקצב הזה מפקח על תפיסת הכאב, מצב הרוח והשינה, וממלא תפקיד מרכזי בוויסות הציר שבין ההיפותלמוס, יותרת המוח והאדרנל. כיוון שקשרים אלו עוברים שינוי בקרב מתרפאים עם תסמונת "הפה הבוער", מצב זה עשוי להיגרם כתוצאה מתפקוד לקוי בקצב הצירקדי. אם כי עדיין חסרות אסטרטגיות טיפול מבוססות-ראיות בעבור תסמונת "הפה הבוער", הגישות הנוכחיות לטיפול מורכבות משימוש gabapentin , טיפול בלייזר ברמה נמוכה, capsaicin , חומצה אלפא ליפואית, clonazepam בתרופות מקומיות ומערכיות, כגון נוסף לכך, דווח על שימוש בתרפיה התנהגותית קוגניטיבית. .amitriptylin ו-

Ritchie A, Kramer JM. Recent advances in the etiology and treatment of burning mouth syndrome. J Dent Res 2018 DOI: 10.1177/ 0022034518782462

40