עדכן רפואת שיניים - גיליון 159 ינואר-פברואר Israel Dental Update. No. 159. January-February 2019

.1

מחלת הפרי אימפלנטיטיס ומניעתה

, מראים כי במהלך חמש השנים SKaPa (2017( מחברי המאמר מצביעים על כך, כי נתונים שהוצגו במרשם האיכות של שוודיה 1.7- משתל דנטלי אחד ברישום האוכלוסייה של יותר מארבעה מיליון מתרפאים, מ ≥ האחרונות עלה אחוז המתרפאים עם אחוזים. למרות שהוצגו נתונים בדבר הצלחתם של שתלים דנטליים בהחלפת שיניים חסרות, מתרחשים בתהליך זה 2.8- ל סיבוכים ביולוגיים וטכניים. פרי אימפלנטיטיס נחשב כסיבוך הביולוגי המאתגר ביותר, כיוון שחוסר טיפול במחלה מביא לתוצאה של אובדן השתל. נוסף לכך, הטיפול בפרי אימפלנטיטיס דורש משאבים רבים במסגרת רפואת השיניים. לפיכך, ישנה עדיפות גבוהה למניעת המחלה בקליניקה היומיומית על מנת למזער את ההתרחשות וההחמרה של הבעיה. מטרה המאמר הפרספקטיבי הנוכחי העוסק במחלת הפרי אימפלנטיטיס ובמניעתה, הופק כתוספת לסרט אנימציה ממוחשבת תלת-ממדי שמטרתו להציג את המאפיינים העיקריים של מצב הבריאות סביב שתלים, ההצטברות של ביופילם ותגובת המאכסן, וכתוצאה מכך ההתפתחות של מוקוזיטיס סביב השתל ולאחר מכן, פרי אימפלנטיטיס. במאמר נסקרות בקצרה התפיסות הקיימות לגבי הטיפול בפרי אימפלנטיטיס והושם דגש על השימוש בדרכי מניעה בעת ביצוע השתלות ברפואת בנושא סיווג מחלות החניכיים ומחלות 2017 השיניים. בסקירה הושם דגש גם על תוצאות הסדנה העולמית שנערכה בשנת סביב שתלים, שבה הוצגו הגדרות מחלה חדשות והגדרות מקרים לבריאות סב השתל, מוקוזיטיס סביב השתל ופרי אימפלנטיטיס. המחברים מדגישים כי חשוב להבין את ההבדל בין המונחים. בעוד הגדרות המחלה הינן תיאוריות ומציגות את המאפיינים הטיפוסיים של המחלה, הגדרות של מקרים בנויות על מנת לכוון רופאים כיצד להגיע לאבחון קליני. מחברי המאמר מציינים, כי קיימים הבדלים חשובים בין השיניים הטבעיות לשתלים מבחינת הממשק הקיים בכיוון הרקמות הקשות והרכות הסובבות. השיניים הטבעיות מעוגנות לעצם האלבאולרית והחניכיים דרך הליגמנט הפריודונטלי וסיבי רקמת החיבור הסופרה קרסטליים. ההתקשרות הסיבית בין הצמנט של שורש השן לבין העצם האלבאולרית נוצרת יחד עם היווצרות השורש. הממשק בין החניכיים לבין כותרת השן מורכב מאפיתל חיבור דק, שהינו רציף עם האפיתל האורלי והסולקולרי. לעומת זאת, הרקמות הקשות והרכות סביב השתל נוצרות כתוצאה מתהליך של ריפוי פצע. הפגיעה ברקמות בזמן הליך האוסטאוטומי במהלך התקנת השתל, מובילה לסדרה של תגובות בעצם, כולל דגרדציה של תאי עצם מיד לאחר מיקום השתל. תהליכי ההיווצרות והבניה מחדש של ממשק הרקמות הקשות והשתלים נמשכים מספר שבועות ותוצאתם הינה היווצרות עצם חדשה במגע עם השתל, כלומר אוסאואינטגרציה. הריפוי של הרירית סביב השתל כולל היווצרות של אפיתל חיבורי והליך של הסתגלות של רקמת החיבור כלפי חומר השתל באזור שנוצר בין האפיתל לבין העצם. בעוד שהממשק בין רקמת החיבור לשתל חסר התקשרות סיבית, סיבי קולגן הקיימים באזור זה של הרירית סביב השתל מתיישרים במקביל לציר האורך של השתל. מוקוזה בריאה סביב שתלים מאופיינת קלינית על ידי היעדר סימנים גלויים של דלקת, כגון נפיחות, אודם ודימום בעת בדיקת מחדר. החלק העליון של החניכיים והרירית, הן סביב שיניים והן סביב שתלים דנטליים, הינו מרכיב של סביבת הפה, החשוף באופן קבוע לכמות גבוהה של מיקרואורגניזמים. לשתלים ולשיניים אין את היכולת לסלק את המיקרואורגניזמים על ידי התקלפות תאי אפיתל כפי שמתרחש ברירית הפה. אי לכך, החומרים הקשים מהם בנויים השתלים והשיניים מהווים נישות מעולות להידבקות חיידקים וליצירת ביופילם, במיוחד באזור רירית החריץ הקיים בחניכיים של השיניים או סביב השתל. התגובה המתעוררת ברירית סביב השתל כתוצאה מהצטברות הרובד על גבי השתלים הינה תגובה דלקתית, שכתוצאה ממנה מתפתחת מחלת המוקוזיטיס של השתל. הסימביוזה, שהינה מערכת יחסים הדדית מועילה בין קהילת החיידקים ובינם לבין המאכסן בדרגות שונות של תועלת, הופכת לדיסביוזה (חוסר שיווי משקל

14