עדכן רפואת שיניים - גיליון 169 ספטמבר-אוקטובר Israel Dental Update. No. 169. September-October 2020

.22 אובדן שיניים ודמנציה דמנציה הינה תסמונת המהווה אחד המצבים הבריאותיים החשובים והנפוצים ביותר שאינם מדבקים, ותורמת עיקרית לתלות ולנכות אחוז (באפריקה שמדרום 2 בקרב בני אדם מבוגרים. האומדנים הלאומיים הזמינים מצביעים על כך ששכיחות הדמנציה נעה בין מיליון נפגעי דמנציה 46.8 ההערכה הייתה כי היו 2015 אחוז (באמריקה הלטינית ובאייים קריביים). בשנת 8 לסהרה) עד למעל אחוזים 75-50( ושיעור זה כמעט הוכפל כל שני עשורים. ניתן להגדיר את האטיולוגיה של הדמנציה באופן הבא: מחלת אלצהיימר (הקשורה בשקיעה לא תקינה של חלבון אלפא Lewy אחוזים) דמנציה של גופי 30-20( ממקרי הדמנציה), דמנציה ממקור כלי דם אחוז). מחלת אלצהיימר הינה ללא ספק הצורה הנפוצה ביותר, כאשר 10-5( אחוז) ודמנציה פרונטוטמפורלית 5 סינקולין במוח) (עד .75 אחוזים מהמקרים מופיעים בחיים המאוחרים ובעיקר לאחר גיל 95 דמנציה הינה התורם העיקרי לתלות ולנכות בקרב אנשים מבוגרים והחברות המזדקנות מאופיינות במספר הולך וגדל של בני אדם החיים עם מצב זה. שיעורי הדמנציה הינם הגבוהים ביותר בקרב בני אדם עם השכלה נמוכה בשלב מוקדם בחייהם, אלו הסובלים מיתר לחץ דם באמצע החיים, אובדן שמיעה באמצע החיים, דיכאון, השמנת יתר, בדידות, אורח חיים בלתי פעיל, או חשיפה מתמשכת לעישון או לסוכרת. מחברי המאמר מציינים, כי אובדן שיניים מהווה סיכון משוער לדמנציה, דבר שזכה לתשומת לב הולכת וגוברת במחקרים, אך ממצאי ) אובדן השיניים גורם לפגיעה בתזונה, 1 : סקירה שיטתית שנערכה בנידון הינם מעורבים. הוצעו שלושה מנגנונים עיקריים, הכוללים גריים ִ ) כתוצאה מאובדן השיניים, מתקיימים פחות מגעים בין-ס 2 ; המובילה לפעילות ירודה יותר של מערכת העצבים המרכזית ) אובדן השיניים מתקיים 3 ; ולכן יש ירידה במשוב הסומטו-סנסורי למערכת העצבים המרכזית, מצב המוביל לקוגניציה לקויה כתוצאה ממחלת חניכיים כרונית, ומצב הדלקת המביא לכך משפיע על מערכת העצבים המרכזית ופוגע בקוגניציה. לדבריהם, אף אחד ממנגנונים אלו אינו נתמך על ידי ראיות אמפיריות משכנעות. מטרה במאמר הנוכחי משתמשים החוקרים בגישת מסלול החיים, על מנת להציע הסבר סביר הנתמך באופן אמפירי לקשרים בין חסר השיניים לבין התפקוד הקוגניטיבי הירוד בקרב אנשים מבוגרים. עדויות ממחקרים עוקבים לטווח ארוך בקרב קבוצות מוכיחות כי הקשר המשוער נובע מתפקוד קוגניטיבי הרבה יותר מוקדם בחיים, בתקופת הילדות. לבני אדם עם תפקוד קוגניטיבי טוב יותר בילדות ישנה בריאות אורלית טובה יותר וגישה לטיפולי שיניים שגרתיים לאורך חייהם, והם מאבדים פחות שיניים במהלך החיים. סביר להניח שיש להם תפקוד קוגניטיבי טוב יותר בגיל מבוגר. עמיתיהם, שהינם בעלי יכולת קוגניטיבית פחותה בילדות, יחוו שיעורי מחלה גבוהים יותר וגישה פחותה יותר לטיפול, וכתוצאה מכך עליה גדולה יותר בתוצאות של אובדן השיניים. השוואה בין שתי הקבוצות בכל גיל החל מאמצע שנות העשרים, תראה מספר גדול יותר של שיניים חסרות בקבוצה של אלו שהיו בעלי יכולת קוגניטיבית פחותה בילדות וההבדלים הללו יהיו הבולטים ביותר בגיל מבוגר. מחברי המאמר מציינים, כי קיימים מחקרים הרומזים על האפשרות להחזיר את היכולת הקוגניטיבית באמצעות שיקום השיניים, אם כי עבודות אלו היו זהירות והצביעו על הצורך בהבנה רבה יותר של הקישור בין השניים. עם זאת לדעתם, הפגיעוּת של מקצוע רפואת השיניים בהקשר להתנהגות של "עודף" טיפול ולהתערבויות "אופנתיות", פירושה כי חשוב לברר את הקשר בין אובדן שיניים או ירידה קוגניטיבית למניעת מגיפה של התערבויות שיקומיות מיותרות עבור בני אדם מבוגרים ופגיעים.

Thomson WM, Barak Y. Tooth loss and dementia: A critical examination. J Dent Res 2020. doi: 10.1177 /0022034520957233

66