עדכן רפואת שיניים - גיליון 177 ינואר-פברואר Israel Dental Update no.177 January-February 2022

.18 היעילות של מתן מערכתי של אנטיביוטיקה כתוספת לטיפול כירורגי של פרי-אימפלנטיטיס מחברי המאמר מציינים, כי מתן מרשמי אנטיביוטיקה לטיפול באופן מערכתי למניעת סיבוכים לאחר ניתוח ו/או לשם תוצאות ניתוחיות מועילות נותר נושא שנוי במחלוקת במשך עשרות שנים. הפרוטוקולים המקוריים להנחת שתלים דגלו באופן דוגמטי וכקונצנזוס במתן טיפול פרופילקטי אנטיביוטי והארכת הטיפול האנטיביוטי במהלך התקופה שלאחר הניתוח. בסקירה שיטתית שפורסמה לאחרונה, סוכם כי אין תועלת בטיפול מונע אנטיביוטי על הישרדות ההשתלה בניתוחי השתלה לא מסובכים במתרפאים בריאים. פרי-אימפלנטיטיס הינו מצב פתולוגי המתרחש ברקמות המקיפות את השתלים הדנטליים, המאופיין על ידי דלקת של הרירית סביב השתל ולאחר מכן אובדן מתקדם של מיליון 12- העצם האלבאולרית. מצב זיהומי זה משפיע על כשניים מתוך עשרה מתרפאים ובהינתן ההערכה שכ שתלים מוחדרים מדי שנה ברחבי העולם על ידי מספר הולך וגדל של קלינאים בעלי מומחיות שונה, קיים חשש כי פרי-אימפלנטיטיס מהווה סיבוך הולך וגובר ברפואת השיניים. בתלות בהגדרת המקרה המיושמת, שכיחות פרי- אחוזים ברמת המתרפא. בדרך כלל, התפתחות 45-22 אחוזים ברמת השתל לבין 22-10 אימפלנטיטיס נעה בין המחלה מופיעה במהלך השנים הראשונות לאחר שהשתל מועמס באופן תפקודי. ישנו מספר רב של פרוטוקולים לטיפול מומלץ בפרי-אימפלנטיטיס, כולל גישה לא ניתוחית, גישה כירורגית וגישות משולבות. טיפול בלתי ניתוחי בלבד הראה תוצאות בלתי צפויות, בעוד שנתונים ארוכי טווח של תוצאות לאחר טיפול כירורגי מציגים עלייה קטנה בלבד ברמת העצם. גישה ניתוחית נחשבת חלק חיוני מהטיפול עם השפעה מעכבת על התקדמות פרי-אימפלנטיטיס. עדיין לא זוהה פרוטוקול של "תקן זהב" ברחבי האוכלוסייה הכללית או בקבוצות מתרפאים ספציפיות. סקרים שנערכו בקרב מומחים בפריודונטיה באוסטרליה, בריטניה וארצות הברית מאשרים היעדר קונצנזוס ופרוטוקולים טיפוליים מתוקננים. במשך עשרות שנים, ההנחה הייתה כי ניתן לאמץ פרוטוקולים והנחיות בהם נעשה שימוש בטיפול במחלות החניכיים לשם הטיפול בפרי-אימפלנטיטיס. המחברים מדגישים, כי במבוגרים בריאים מבחינה מערכתית הסובלים ממחלת החניכיים, השימוש הנוסף באנטיביוטיקה מערכתית בעקבות ניתוח החניכיים אינו מוצדק עקב הסיכון הקל בלבד במצב זיהומי. שימוש באנטיביוטיקה מערכתית כחלק מטיפולי החניכיים מומלץ רק במקרים של מתרפאים עם פגיעה חיסונית או במקרים של מחלת חניכיים אגרסיבית או שאינה מגיבה לטיפול. באופן מפתיע, רוב הפרוטוקולים של הטיפול הניתוחי בפרי-אימפלנטיטיס מציעים שימוש משלים של אנטיביוטיקה מערכתית לפגיעה בחיידקים ספציפיים. טיעון נוסף לשימוש משלים כזה הוא שזיהומי פרי-אימפלנטיטיס אינם מוגבלים לתאי רקמת החיבור ועלולים להתפשט לאזור מח העצם. בשל מגוון החיידקים הקיימים בנגעים של פרי-אימפלנטיטיס, ייתכן שיש צורך בשימוש באנטיביוטיקה רחבת טווח. החסרונות הם לא רק בסיכון המוגבר לשינוי במיקרופלורה הנורמלית המגינה ואף בזיהומי-על ותגובות אלרגיות, אלא גם בהעצמת העמידות לאנטיביוטיקה. הם מדגישים כי מכיוון שנראה שקיים חוסר בניסויים קליניים מבוקרים להערכת היעילות של טיפול אנטי-מיקרוביאלי מערכתי כתוספת לטיפול הכירורגי בפרי-אימפלנטיטיס, ההשפעה הנוספת על התוצאה מוטלת בספק. התיעוד המדעי הדל, יחד עם מחסור בהנחיות לטיפול, עלולים להוביל לשימוש מופרז באנטיביוטיקה במהלך הטיפול הכירורגי בפרי-אימפלנטיטיס. מטרה הסקירה השיטתית הנוכחית נערכה על מנת לספק מידע על טיפול אנטיביוטי משלים באמצעות בדיקת הספרות המדעית הזמינה בגישה דו-שלבית. גישה זו מורכבת מהערכה איכותית של סקירות שיטתיות רלוונטיות ובדיקה של מחקרים ראשוניים על מנת להעריך באופן ביקורתי את היעילות של מתן אנטיביוטיקה מערכתית כתוספת לטיפול כירורגי של פרי-אימפלנטיטיס. החוקרים ערכו חיפוש שיטתי של הספרות בארבעה מאגרי מידע אלקטרוניים )לגילוי מחקרים אקראיים מבוקרים, מחקרי Web of Science ו- MEDLINE , The Cochrane Library , EMBASE ( עוקבה, מחקרי מקרה-בקרה וסקירות שיטתיות המדווחות על טיפול כירורגי בפרי-אימפלנטיטיס, עם וללא טיפול אנטיביוטי סיסטמי נלווה. הסקירות השיטתיות והמחקרים הראשוניים שנכללו הוערכו באופן איכותי באמצעות

54