עדכן רפואת שיניים - גיליון 177 ינואר-פברואר Israel Dental Update no.177 January-February 2022

.19 סיבוכים פרותטיים של תותבות קבועות הנתמכות על ידי שתלים עם נעילה קונית

מחקרים מהעבר הצביעו על כך כי שיעור ההישרדות של תותבות קבועות נתמכות בשתלים (כתרים בודדים) הינו משביע רצון. מחברי המאמר מציינים כי למרות זאת, סיבוכים הנובעים מטיפולי שתלים מהווים בעיה מטרידה הן לרופאים והן למתרפאים ומדגישים במיוחד כי כשל בבורג המחבר בין השתל לגורמי השיקום גורם לדאגה אחוזים מהתותבות הקבועות 12.7 , בקרב הרופאים והמתרפאים. כפי שהוצג בסקירה שיטתית של הספרות בנידון שנים. התרופפות הבורג עלולה 5 הנתמכות בשתלים מושפעים מהתרופפות החיבור לאחר תקופה ממוצעת של להיגרם כתוצאה ממומנט הידוק בלתי מספיק, עייפות, אפקט שיקוע (מתרחש כאשר נקודות מחוספסות על משטחי המגע של חיבור נמצאות תחת עומס), מיקרו-תנועה וכיפוף משמעותי. לכן, העמסה מוקדמת מתאימה הינה קריטית לשם יציבות החיבור. למרות ששחרור ברגים אינו מוביל בהכרח לכשל השיקום, מצב זה עלול לאפשר היווצרות משקעי רובד הנובעים מפערי מיקרו ותנועת מיקרו, ומשקעים אלו יכולים להוביל לסיבוכים ביולוגיים נוספים, כגון פרי-אימפלנטיטיס ומוקוזיטיס סביב שתלים. בהתאם לכך פותחו מערכות שתלים טהורות (ללא ברגים), כגון מערכות חיבור קוניות המתחברות על ידי חיכוך בלבד. , של שני קונוסים זהים Morse מערכת הממשק שתל-מבנה של החיבור הקוני הינה בעיקר באמצעות השיטה על שם המוחדרים אחד בתוך השני ומחוברים באמצעות ריתוך קר, ובכך מבטלת את סיבוכי התותבת הקשורים לברגים. מעלות והמבנה הינו קבוע אך ורק 1.5- חיבורי שתל-מבנה מסוג זה הינם בדרך כלל עם קונוס פנימי, שהינו פחות מ באמצעות חיכוך. יתר על כך, הריתוך הקר מספק ממשק שתל-מבנה סגור היטב, התורם לבקרת הרובד ועשוי להפחית את השכיחות של סיבוכים ביולוגיים. בהשוואה למערכות מבוססות ברגים, חיבורי נעילה קונית הינם יציבים יותר ויכולים להתנגד טוב יותר לכוחות רוחבים וציריים. במחקרים וסקירות שיטתיות רבים נעשתה הערכה של שיעורי הסיבוכים של תותבות קבועות הנתמכות על שתלים. עם זאת, רוב המחקרים המוקדמים הללו התמקדו במערכות חיבור של שתלים ומבנים מסוג מפרקי ברגים, בעוד שמעטים יחסית בדקו מערכות של חיבור קוני. מטרה המחקר הפרוספקטיבי ארוך הטווח הנוכחי נערך על מנת להעריך את היחס בין השיעור המצטבר של היעדרות סיבוכים בתותבות קבועות על גבי שתלים הנתמכות בנעילה קונית לבין גורמים רלוונטיים שונים, כגון גיל המתרפא, ,) FDP ) או תותבת חלקית קבועה ( SC מין, תנוחת התותבת, מיקום הלסת, סוג השחזור, אם זה כתר בודד ( ) ושיעור הישרדות השתלים. MBL והחומרים הפרותטיים שהיו בשימוש. נחקרו גם אובדן העצם השולית ( . הכנת אתרי 2010-2008 לצורך המחקר, נבדקו מתרפאים שעברו טיפולי שתלים עם חיבורים קוניים בין השנים ההשתלה בוצעה על פי הנהלים המקובלים. ריפוי העצם נמשך יותר משישה חודשים, וההליך הפרותטי החל לאחר מכן. נעשה שימוש בכתרים משולבים במבנים או כתרי חרסינה על גבי זהב, וסוג השיקום היה כתר בודד או תותבת קבועה. בעת שהכתר היה במקום, הסגר שלו נבדק והותאם היטב, ולאחר מכן הכתר עבר תהליך זיגוג או ליטוש דק. שיטת קפלן-מאייר שימשה לחישוב השיעורים המצטברים ללא סיבוכים במשך חמש ועשר שנים. בנוסף, נעשה שימוש על מנת לזהות את הגורמים שהשפיעו באופן עצמאי על התוצאות. נבדקו גם הישרדות שתל Cox במודל רגרסיה של שחזורים מבוססי 434- שתלים ו 541 מתרפאים שעברו טיפול עם 392 ואובדן העצם השולית. בסך הכול נבדקו אחוזים. 83.34 . השיעור המצטבר הכולל לאי קיום סיבוכים בחמש שנים היה 2010 ועד 2008 שתלים קוניים משנת אחוזים. השיעור של אי 67.53 יר, בשכיחות של ִ ינ ִ הסיבוך הפרותטי הנפוץ ביותר היה היווצרות שברי שבבים בּו קיום סיבוכים של כתרים משולבים במבנים היה גבוה באופן משמעותי מזה של כתרי חרסינה על גבי זהב, השיעור ים, וזה של נשים היה באופן משמעותי ִ ר ָ מול ֵ באזורים של השיניים הטוחנות היה גבוה משמעותית מזה של אזורים פּר גבוה מזה של גברים. אירעו רק שלושה כשלי שתלים, וערכי איבוד העצם השולית הממוצעים לאחר שנה, חמש מ"מ. 0.25 שנים ועשר שנים היו

58