עדכן רפואת שיניים - גיליון 191 מאי-יוני Israel Dental Update no.191 May-June 2024

.15 תו

דנטליים שהוחדרו עם אוגמנטציה לטרלית של רצפת הסינוס המקסילרי

לדברי מחברי המאמר, תותבות הנתמכות בשתלים בחלק האחורי של הלסת העליונה עשויות להיות מאתגרות עקב ניוון של הרכס האלוואולרי מחוסר השיניים, איכות עצם ירודה ופנאומטיזציה של הסינוס המקסילרי. ישנן שתי טכניקות עיקריות לאוגמנטציה ) וגישה טרנס-קרסטלית, עם החדרת שתל באופן LSFA של רצפת הסינוס ומיקום השתל: אוגמנטציה לטרלית של רצפת הסינוס ( סימולטני (שלב אחד) או מושהה (שני שלבים). היא טכניקה מתועדת היטב לשיקום לסת עליונה אחורית אטרופית על מנת לאפשר הנחת שתלים דנטליים באורך אופטימלי. LSFA טכניקה זו מאפשרת למנתח לבצע גישה ישירה עם שליטה מלאה במבנים האנטומיים הסמוכים, והיא יכולה להשיג אוגמנטצית עצם מ"מ, שהינה גדולה מזו בגישה הטרנס-קרסטלית. שיעור ההישרדות הכוללת של השתלים 14- מ"מ ליותר מ 8 משביעת רצון הנעה בין אחוזים. למרות יכולת הניבוי של טכניקה זו, סיבוכי ההשתלה (למשל, ניקוב קרום סינוס, סינוסיטיס, 100- אחוזים ל 77 נע בין דימום ושבר של התותבת) וכשלים אינם נדירים. מהימנות ההליך תלויה בידע מפורט של האנטומיה ומודעות לגורמי סיכון אפשריים. משתנים שעלולים להשפיע על שיעורי הישרדות השתלים לדוגמה כוללים: מחלה מערכתית (סוכרת, אוסטאופורוזיס וכו'), מחלות חניכיים, אלכוהוליזם, הרגלי עישון וריאציות אנטומיות מקומיות. רוב המתרפאים והרופאים יעדיפו את הפרוטוקול החד-שלבי מכיוון שהוא פרקטי יותר ונמשך פחות זמן. עם זאת, יציבות שתל ראשונית היא תנאי מוקדם ליישום הפרוטוקול החד-שלבי. לדברי ) נדרשת למעשה, על מנת לשמור על שתלים שהוצבו RBH המחברים, לא מובן לחלוטין איזו כמות מינימלית של גובה עצם שיורי ( בשילוב עם אוגמנטציה של רצפת הסינוס ובאיזו מידה שיעור ההישרדות של השתלים לטווח ארוך עשוי להיות מושפע מכך. במצבים מ"מ, מומלץ לבצע אוגמנטציה לטרלית של רצפת הסינוס עם הנחת שתל מושהית. עם זאת, יש לחץ מתמשך לבצע 3 ≤ של RBH עם שתל סימולטני באתרים שנחשבו בעבר כבעלי עצם לא מספקת. מטרה בגישה חד-שלבית או LSFA המחקר הנוכחי נועד לנתח בדיעבד את נתוני המעקב בן שלוש עד שמונה שנים של שתלים שהונחו עם ) של שתלים. CSR דו-שלבית, ולזהות את גורמי הסיכון האפשריים המשפיעים על שיעור הישרדות המצטבר ( . תוספת 2016 ודצמבר 2012 שנערכו בין ינואר LSFA המחקר הרטרוספקטיבי בוצע על ידי סקר של כל השתלים שהוחדרו בהליכי ) הוערכו באמצעות צילומי רנטגן פנורמיים ונערך רישום של ABH ) וגובה העצם האפיקלית ( SABG העצם התת אנטראלית ( שתלים). במעקב בן שלוש עד 760( מתרפאים 449 הסיבוכים בשתלים. בהתבסס על הקריטריונים שנקבעו, נכללו במחקר סך של אחוזים על בסיס שתל 96.81 מטופלים, עם שיעור הישרדות מצטבר של 14- שתלים ב 15 שנים), נכשלו 5.81 שמונה שנים (ממוצע אחוזים על בסיס המתרפאים. היסטוריה של מחלת חניכיים והיענות לקויה לטיפול חניכיים תומך הייתה קשורה לסיכון 95.07- ו התרחשו במהלך כל ABH גבוה יותר באופן משמעותי לכשל בשתל הן ברמת השתל והן ברמת המתרפא. ירידות משמעותיות ב- אחוזים 31.84 שנים. שיעור הסיבוכים הכולל היה 8- ו 6 ,2 ,1 כעבור SABG שנים. מגמה דומה נצפתה עבור 3 מרווח שנתי למעט אחוזים) 5.0( אחוזים) היה הסיבוך הביולוגי השכיח ביותר וסדק בחרסינה 21.58( על בסיס השתלים, כאשר מוקוזיטיס סביב השתל היה הסיבוך הטכני הנפוץ ביותר. מסקנות השתלה עם אוגמנטציה לטרלית של רצפת הסינוס היא אפשרות טיפול אמינה במקסילה אטרופית. היסטוריה של מחלת חניכיים ללא טיפול חניכיים תומך קבוע זוהתה כמנבא לכשל בשתל.

Zhang L, Zhou C, Jiang J, et al. Clinical outcomes and risk factor analysis of dental implants inserted with lateral maxillary sinus floor augmentation: A 3- to 8-year retrospective study. J Clin Periodontol. 2024; 51: 652-664

48