עדכן רפואת שיניים גיליון 193 ספטמבר-אוקטובר Israel Dental Update no.193 September-October 2024

.9 ש ), שנעו בין ISFMP מחברי המאמר מציינים כי דווח בעבר על שיעורי הצלחה של תותבות שלמות קבועות הנתמכות בשתלים ( אחוזים, לגבי השתלים והתותבות בהתאמה. הפרוטוקולים להעמסה של שתלים התומכים בתותבות 100-93 אחוזים לבין 100-95 קבועות של קשת מלאה עבור מקרים של חוסר שיניים מוחלט עברו שינויים מהותיים, כאשר ההעמסה המיידית נחשבת כאפשרות אחוזים). 99( טיפול תקפה, המספקת שיעורי הישרדות גבוהים של השתלים הליך החדרת השתל המיידי לאחר עקירת שיניים באתרי עקירה טריים, בשילוב עם ביצוע שיקום מיידי של תותבות, מהווה שיטת טיפול אטרקטיבית, כאשר זמן הטיפול המופחת הינו לשביעות רצונם של המתרפאים. לדבריהם, בניגוד להעמסה מיידית של שתלים הממוקמים באתרי ריפוי, דווחו נתונים מוגבלים בלבד על העמסה תפקודית של שתלים דנטליים שהוחדרו מייד לאחר עקירת שיניים באתרי עקירה טריים, התומכים בשיקום של קשת מלאה. במחקרים נפרדים שהעריכו את האפשרות להחדרת שתלים מיידית באתרי עקירה טריים, כולל העמסה מיידית, קיימת התייחסות להנחת מספר רב של שתלים (בין שמונה לחמישה) להשגת אחוזי הצלחה גבוהים. לעומת זאת, מחקרים נפרדים שבדקו העמסה , דיווחו על אחוזי הצלחה All - on -4 מיידית של ארבעה שתלים קדמיים הממוקמים מייד במכתשית עקירה טרייה באמצעות שיטת אחוז לתקופות מעקב הנעות עד שנתיים עבור שתלים שהונחו מייד ואשר תומכים בתותבות סופיות. החוקרים מציינים כי 100 של בסקירות שיטתיות, מטה-אנליזות וכן במספר מחקרים קליניים בהן נערכו השוואות של רמת אובדן העצם השולית סביב השתל בין שתלים שהונחו באתרי עקירה טריים לבין אתרים שהחלימו, לא התגלו הבדלים בין שתי הקבוצות. לסיבוכים ביולוגיים יש פוטנציאל לגרום לאובדן של רקמה רכה ו/או קשה (עצם) סביב השתל לאחר שילוב מוצלח של אוסאואינטגרציה ולהשפיע על המהלך שלאחר החדרת השתלים. במצבים של מוקוזיטיס ופרי-אימפלנטיטיס עלול תהליך ממושך של אובדן הרקמה הרכה והעצם להוביל בסופו של דבר לאובדן השתל. בכל הנוגע לתחזוקה לאחר ההחדרה והסף המוגדר של רמת העצם השולית סביב השתל, השכיחות של מוקוזיטיס ופרי-אימפלנטיטיס אחוזים ברמת השתל 15-0 אחוזים ובין 70-0 במקרים של תותבות שלמות קבועות הנתמכות בשתלים בלסת התחתונה נעה בין והמתרפא, בהתאמה. עם זאת, עדיין קיים חוסר במידע לגבי ההשוואה בין תוצאת ההשתלה הקלינית והרנטגנית עבור שתלים המוחדרים מיידית למכתש טרי וכאלה המוצבים באתרים שעברו ריפוי לשם העמסה מיידית של תותבות בלסת התחתונה הנתמכות על ידי ארבעה שתלים במשך חמש שנים. מטרה המחקר הפרוספקטיבי הנוכחי נערך במשך חמש שנים ובוצע על מנת להעריך ולהשוות את רמת העצם השולית סביב השתל, וכן את אובדן העצם סביב השתל בין שתלים שהוחדרו באתרי עקירה טריים לבין כאלו שעברו ריפוי והתומכים בתותבת של קשת מלאה בלסת התחתונה עם שלוחה דִִיסט ָָלִִית. המטרה המשנית הייתה להעריך את שיעור ההישרדות/הצלחה הקלינית של השתלים, כמו גם את השכיחות של מוקוזיטיס ופרי-אימפלנטיטיס ברמת המתרפא והשתל. השערת העבודה הראשונית הייתה שהחדרת השתל באתרי עקירה טריים עשויה להיות קשורה לרמת עצם שולית גבוהה יותר סביב השתל, בהשוואה להחדרת שתלים באתרים שהחלימו. שתלים) שטופלו בתותבות שלמות קבועות 96( מתרפאים 24 המחברים ביצעו מחקר פרוספקטיבי שנמשך חמש שנים ונערך בקרב שתלים באתרים 41- שתלים שהוחדרו באתרי עקירה טריים ו 55 . המחקר כלל All - on -4 נתמכות בשתל בלסת התחתונה בשיטת שעברו החלמה. רמת העצם השולית סביב השתל הוערכה באופן רדיוגרפי בעת החדרת השתל (בסיס) ובבדיקות המעקב של שנה אחת, שלוש וחמש שנים, ונערכה השוואה בין מיקום השתל במכתשית הטריה ובין האזור שעבר ריפוי. אובדן העצם השולית חושב כהפרש של רמות העצם שהוערכו בתקופות המעקב. בנוסף, הוערכו שיעורי הישרדות השתלים והתותבות ונוכחות מוקוזיטיס סביב שתלים (שיעור נשירה: 88 מתרפאים עם 22 השתל (דימום בבדיקה) ופרי-אימפלנטיטיס. המעקב הרציף במשך חמש שנים נערך על אחוז. רמת העצם השולית שנמדדה באמצעים רדיוגרפיים הייתה שונה משמעותית 100 אחוזים), כאשר שיעור ההישרדות היה 8.3 בין אתרי העקירה הטריים לבין האתרים שעברו החלמה בהחדרת השתל, לאחר שנה אחת ושלוש שנים, אך לא בהערכה של חמש

32