עדכן רפואת שיניים גיליון 196 מרץ-אפריל Israel Dental Update no.196 March-April 2025

.4 תדירות אוסטאונקרוזיס של הלסת בקרב משתמשי ביספוספונטים לאחר טיפולי שיניים ) הם קבוצת תרופות בשימוש נרחב לטיפול במחלות עצם כגון אוסטאופורוזיס, גרורות Bisphosphonates - BPs ביספוספונטים ( לעצמות ומחלת פאג'ט. תרופות אלו פועלות על ידי עיכוב פעילות אוסטאוקלסטית, ובכך מפחיתות ספיגת עצם ומגבירות את ) זוהה כסיבוך נדיר אך משמעותי הקשור ONJ , אוסטאונקרוזיס של הלסת ( 2003 צפיפותה. עם זאת, מאז דיווחים ראשוניים בשנת לשימוש בביספוספונטים, במיוחד בקרב מטופלים העוברים פרוצדורות דנטליות פולשניות כגון עקירות שיניים או השתלות. מאמר בקרב משתמשי ביספוספונטים שנחשפו לטיפולי שיניים, תוך בחינת גורמי סיכון והשלכות קליניות ONJ זה סוקר את התדירות של עבור רופאי שיניים. ממצאים עיקריים בקרב משתמשי ביספוספונטים. ONJ משתתפים העריכה את השכיחות של 5,391- מחקרים ו 27 סקירה שיטתית עדכנית שכללה מחקרים) 11( מחקרים), המשמשות לטיפול בסרטן 19( מחקרים) ואלנדרונט 17( התרופות הנפוצות ביותר שנבחנו היו זולדרונט , כאשר שיעור גבוה יותר דווח במטופלים 2.7%- נמצאה כ ONJ מחקרים), בהתאמה. התדירות הכוללת של 16( ואוסטאופורוזיס ) בהשוואה למתן פומי. נתונים אלה עולים בקנה אחד עם ממצאים קודמים המדגישים את IV שקיבלו ביספוספונטים תוך-ורידיים ( הקשר בין דרך המתן לרמת הסיכון. לאחר פרוצדורות דנטליות, כגון עקירת שיניים, נמצאה גבוהה יותר בקרב משתמשי ביספוספונטים ONJ באופן ספציפי, השכיחות של תוך-ורידיים, במיוחד חולים אונקולוגיים עם גרורות לעצמות. לעומת זאת, בקרב משתמשי ביספוספונטים פומיים, כגון אלו המטופלים באוסטאופורוזיס, הסיכון נותר נמוך משמעותית, אם כי עדיין קיים. לא נמצא קשר עקבי בין משך הטיפול בתרופה לבין , דבר המצביע על כך שגורמים נוספים, כגון טראומה מקומית או זיהום, עשויים למלא תפקיד משמעותי ONJ עלייה בתדירות ה בהתפתחות הסיבוך. דיון אוסטאונקרוזיס של הלסת מאופיין בחשיפת עצם נמקית בחלל הפה, לעיתים מלווה בכאב, זיהום או ריפוי לקוי לאחר טיפול דנטלי. הקשור לביספוספונטים אינו מובן במלואו, אך משוער כי הוא כרוך בשילוב של עיכוב שחלוף עצם, הפחתת ONJ המנגנון המדויק של אספקת דם מקומית ופגיעה בריפוי רקמות לאחר טראומה. פרוצדורות דנטליות פולשניות, במיוחד עקירות, מהוות גורם סיכון מרכזי בשל הפגיעה הישירה בעצם הלסת והחשיפה הפוטנציאלית לזיהום. ההבדל בתדירות בין מתן תוך-ורידי לפומי עשוי לנבוע מהבדלים בריכוז התרופה בעצם ובזמינות הביולוגית. ביספוספונטים תוך ורידיים, כגון זולדרונט, ניתנים במינונים גבוהים יותר ומצטברים במהירות בעצם, בעוד שתרופות פומיות, כגון אלנדרונט, נספגות עולה לאחר פרוצדורות דנטליות, ONJ במידה פחותה ומשפיעות באופן הדרגתי יותר. עם זאת, גם במקרים של מתן פומי, הסיכון ל מה שמדגיש את הצורך בגישה מונעת בקרב מטופלים אלה. גורמי סיכון נוספים לאוסטאונקרוזיס של הלסת מלבד דרך מתן הביספוספונטים (תוך-ורידי לעומת פומי) והחשיפה לפרוצדורות דנטליות פולשניות, קיימים גורמי סיכון נוספים . גורמים אלה ניתנים לחלוקה לשלוש קטגוריות עיקריות: גורמים הקשורים למטופל, גורמים ONJ המשפיעים על התפתחות מקומיים בפה וגורמים טיפוליים נלווים. הבנתם חיונית לרופאי שיניים לצורך זיהוי מטופלים בסיכון גבוה ותכנון טיפול מותאם. גורמים הקשורים למטופל , נמצאים בסיכון מוגבר, בין היתר בשל ירידה ביכולת הריפוי 65 - מטופלים מבוגרים, במיוחד מעל גיל גיל ומצב בריאותי כללי l הטבעית ותחלואה נלווית. מחלות כרוניות כגון סוכרת, המשפיעות על ריפוי רקמות ואספקת דם, מעלות אף הן את הסיכון. , ככל הנראה בשל השפעתם ONJ - עישון כבד וצריכת אלכוהול מופרזת נקשרו לשכיחות גבוהה יותר של עישון ואלכוהול l השלילית על זרימת הדם ללסת ועל תפקוד מערכת החיסון. - חולים עם דיכוי חיסוני, כגון אלו המטופלים בכימותרפיה או סובלים ממחלות אוטואימוניות, נמצאים בסיכון מצב חיסוני l מוגבר בשל פגיעה ביכולת הגוף להתמודד עם זיהומים מקומיים לאחר טיפולי שיניים.

28