עדכן רפואת שיניים גיליון 201 ינואר-פברואר Israel Dental Update no.201 January-February 2026

.7 שתלים בזאליים - סקירה ביקורתית של הספרות העדכנית והשלכות קליניות ) מייצגים תפיסה שונה מהשתלנות האנדואוסאוסית הקונבנציונלית. Basal / Corticobasal / Bicortical implants שתלים בזאליים ( סקירה זו אינה מציגה פרוטוקול טיפולי, אלא מציעה קריאה ביקורתית של הספרות העדכנית והמשמעויות הקליניות העולות ממנה עבור רופא השיניים המשקם והכירורג. בליבת הקונספט הבזאלי עומדת השאיפה להשיג עיגון בעצם קורטיקלית צפופה ועמוקה יותר, שלעיתים נשמרת גם כאשר הרכס האלוואולרי עבר ספיגה משמעותית. המשמעות המעשית היא שהשיטה אינה "שתל רגיל בעיצוב אחר", אלא תפיסה ביומכנית שונה: מיקום העיגון, כיווני ההחדרה והתכנון השיקומי מתבצעים במקביל ומראש. סקירת ספרות עדכנית מדגישה כי שתלים בזאליים עשויים להיות אופציה במצבים נבחרים, בעיקר באטרופיה אלוואולרית מתקדמת, אך בו-בזמן מציינת כי בסיס הראיות הקיים מוגבל, ורוב העבודות הן ברמת ראיות נמוכה (דיווחי מקרה וסדרות מקרים ללא קבוצות ביקורת). מכאן נגזרת תובנה קלינית חשובה: מדובר בכלי ייעודי למצבים מורכבים, ולא בבחירה שגרתית כאשר עצם זמינה ואיכותית. האינדיקציה המרכזית המתוארת בספרות היא חסר עצם משמעותי בלסת העליונה או התחתונה, במיוחד כאשר האלטרנטיבה כוללת פרוצדורות אוגמנטציה נרחבות, הרמות סינוס או השתלות עצם רב-שלביות. שתלים בזאליים מוצגים כאפשרות המאפשרת לעקוף חלק מהשלבים הרגנרטיביים ולקצר את זמן ההגעה לשיקום קבוע. עם זאת, אין כיום בסיס ראייתי המצביע על עדיפות ברורה של השיטה במצבים אנטומיים נוחים, ולכן ההחלטה לשלב אותה צריכה להתבסס על סלקציית מטופלים מדויקת ותכנון תלת-ממדי קפדני. אחד ההיבטים הבולטים בגישה הבזאלית הוא האפשרות להעמסה מוקדמת, לעיתים תוך ימים ספורים, במיוחד בשיקום קשת מלאה. היציבות הראשונית הגבוהה, המושגת באמצעות עיגון קורטיקלי ולעיתים דו-קורטיקלי, מאפשרת זאת מבחינה ביומכנית. סקירה שיטתית עדכנית שבחנה ראיות קליניות מהשנים האחרונות מצאה כי ברוב הדיווחים שיעורי השרידות גבוהים, גם בעצם באיכות מאתגרת, אך הודגשה הטרוגניות ניכרת בין המחקרים: סוגי שתלים שונים, מספר שתלים משתנה, פרוטוקולים שיקומיים מגוונים, משכי מעקב קצרים יחסית והגדרות שונות של הצלחה לעומת שרידות. המשמעות הקלינית היא שהעמסה מיידית אינה יתרון "אוטומטי", אלא יעד אפשרי הדורש שליטה גבוהה בעקרונות ביומכניים ושיקומיים. בפרוטוקולים של העמסה מוקדמת, ספלינטינג קשיח בין השתלים, חלוקת עומסים נכונה ותכנון אוקלוזלי שמפחית כוחות לטרליים מוקדמים הם תנאי יסוד. כאשר מרכיבים אלו אינם מיטביים, הספרות מתארת יותר סיבוכים מכניים, גם אם השתלים עצמם נותרים יציבים. , שבחן שתלים חד-חלקיים בעיגון ביקורטיקלי עם Pa ł ka ו- Lazarov (2019( מחקר רטרוספקטיבי המצוטט רבות בתחום הוא של העמסה מיידית בשיקום קבוע. המחקר דיווח על שרידות מצטברת גבוהה לאורך המעקב, אך גם ציין את הצורך במחקרים מבוקרים נוספים להערכת יתרונות קליניים ארוכי טווח. מסר זה מדגיש כי הנתונים המעודדים אינם תחליף להשוואות איכותיות מול חלופות טיפוליות באותם תנאים אנטומיים. בהיבט הביולוגי, חשוב לדייק: אין ראיות לכך ששתלים בזאליים "חסינים" למחלות סביב שתלים. בהתאם לדוח הקונצנזוס של , מחלות סביב שתלים הן מצבים דלקתיים תלויי-ביופילם, המוגדרים קלינית לפי קריטריונים 2017 משנת World Workshop ה ברורים של דלקת ברירית ואובדן עצם תומכת מתקדם. לפיכך, גם כאשר העיגון מתבסס על עצם קורטיקלית עמוקה, הרקמות של הפדרציה האירופית S 3- הרכות סביב חלקו הצווארי של השתל מתנהגות בהתאם לעקרונות הביולוגיים המוכרים. הנחיית ה ) מדגישה כי מניעה, אבחון מוקדם וטיפול מבוסס-ראיות במחלות סביב שתלים הם חלק בלתי נפרד מתכנון EFP לפריודונטולוגיה ( הטיפול והתחזוקה ארוכת הטווח. מבחינה קלינית, משמעות הדבר היא שתכנון שיקומי המאפשר נגישות לניקוי, הדרכת היגיינה קפדנית ומעקב תחזוקתי סדיר נשארים קריטיים, גם בשיקום על גבי שתלים בזאליים. היבט נוסף העולה בעקביות בספרות הוא התלות הגבוהה במיומנות המבצע. שתלים בזאליים דורשים הבנה אנטומית תלת-ממדית מעמיקה, תכנון משולב כירורגי-שיקומי ועבודה מדויקת לפי פרוטוקול סדור. עקומת הלמידה מתוארת כתלולה יותר בהשוואה לשתלים קונבנציונליים, ולכן הצלחת השיטה קשורה באופן הדוק לניסיון הקליני של הצוות המטפל. בהשוואה לחלופות טיפוליות באטרופיה מתקדמת של המקסילה, ניתן לזהות שלוש גישות עיקריות: אוגמנטציה ולאחריה שתלים קונבנציונליים, שתלים זיגומטיים, ושתלים בזאליים. לכל אחת מהגישות פרופיל סיכונים, מורכבות וזמן טיפול שונים. שתלים בזאליים עשויים לקצר את משך הטיפול ולהפחית צורך בפרוצדורות רגנרטיביות מסוימות, אך נשענים על קונספט ביומכני שונה

34