טבע התודעה - ספר ההרצאות של אלן ווטס

10

אז לשני הדימויים שהניעו אותנו במשך אלפיים שנה ואולי אף יותר אני קורא שני מודלים של היקום: הראשון נקרא מודל הקרמיקה, והשני נקרא המודל האוטומטי־לחלוטין. מודל הקרמיקה של היקום מבוסס על ספר "בראשית", שהיהדות, האסלאם והנצרותשואבות ממנו את תמונת העולם הבסיסיתשלהן. ותמונת העולם בספר "בראשית" היא שהעולם הוא חפץ. הוא עשוי. כמו שקדר לוקח חֵמר ויוצר ממנו סירים וכמו שנגר לוקח עץ ועושה ממנו שולחנות וכיסאות. אל תשכחו שישו היה בנו של נגר; וגם בנו של אלוהים לפי התאולוגיה הנוצרית. אז הדימוי של אלוהים ושל העולם מבוסס על הרעיון של אלוהים כטכנאי: קדר, נגר, ארכיטקט, שרואה בעיני רוחו תכנית ושמעצב את היקום בהתאם לתכנית הזאת. והרעיון הבסיסי בדימוי הזה של העולם הוא הרעיון שהעולם עשוי מחומר ראשוני כלשהו; תוכן, מילוי. כמו שסירים עשויים מחֵמר. והקדר כופה את רצונו על החומר והופך אותו למה שהוא רוצה. ובספר "בראשית" אלוהים יוצר את אדם מעפר האדמה. במילים אחרות, הוא עושה פסלון חֵמר, ואז הוא נושם לתוכו, והפסלון מקבל חיים. בפני עצמו הוא חסר צורה וחסר תבונה, ולכן זקוק לתבונה חיצונית ולאנרגיה חיצונית שיפיחו בו חיים ויכניסו קצת שכל לקדקודו. ובדרך זו אנחנו יורשים תפיסה של עצמנו כחפצים, כאילו עשו אותנו, וזה טבעי לחלוטין בתרבות שלנו שילד ישאל את אימא שלו "איך עשו אותי?" או "מי עשה אותי?" וזה רעיון רב־עוצמה, אבל הסינים או ההודים, לדוגמה, אינם מאמינים ברעיון הזה. ילד סיני לא ישאל את אמא שלו "איך עשו אותי?" אולי הוא ישאל אותה "איך גדלתי?", וזהו תהליך שונה לחלוטין מעשייה. אתם מבינים? כשאתה עושה משהו, אתה מרכיב אותו, אתה מניח חלקים במקומם או עובד מבחוץ פנימה, כמו פַסל שעובד באבן או קדר שעובד בחֵמר. אבל כשאתה מתבונן במשהו שגדל, זה עובד בדיוק בכיוון ההפוך. מבפנים החוצה: זה מתרחב, זה מתפתח, זה פורח. וזה קורה בכל כולו בבת אחת. במילים אחרות, הצורה הפשוטה המקורית, של תא חי ברחם למשל, מסבכת את עצמה בהדרגה — זהו תהליך הגדילה. והוא שונה לחלוטין מתהליך העשייה.