עלי חפר - גיליון מס'' 374

מיוחד מצח"י )צוות חירום יישובי( ופתחתי את הלול למכירה מקומית. סיימתי את התקופה הזו במצב טוב כי השיווק הישיר השאיר כל שקל רווח אצלי, ללא חלוקה לסוכני משנה. כך גם הצרכן נהנה ממחיר טוב וגם אני כחקלאי התפרנסתי בכבוד. המצב הזה חיזק אצלי את מה שחשבתי עוד קודם לכן - שחייבים לאפשר לחקלאי למכור את הסחורה שלו בבית. העתיד הוא חקלאות קהילתית. צריך להתקין חוקים ותקנות רגולטיביים כדי לאפשר מכירה ישירה קרוב לבית, ואני בהחלט פועל כדי לקדם זאת - יש לי תואר שני במדיניות ציבורית עם התמחות ברגולציה של לולים".

שקד ינאי, מנהלת הייצור ב"ינאי בתי צמיחה" בחגלה: "בסופו של דבר אנחנו לא מסכנים. אנחנו מתמודדים עם האתגרים ומקווים שנוכל לחזור לשגרת עבודה ומכירות כמה שיותר מהר. אנחנו בעסק כדי להישאר ומתוך אמונה כי יש תקווה ועתיד לחקלאות בעמק ובמדינה כולה"

כץ מסביר שהחוסר בביצים בשוק נוצר בגלל עליית מחירי הביצים בפי שלושה בארצות הברית ובאירופה - מצב שהפסיק את היבוא וגרם לחוסר בתוצרת בישראל, שאינה מתבססת רק על התוצרת המקומית בימי שגרה. הביקוש לביצים התעצם מכיוון שכל תושבי ישראל נשארו בבתים בפסח ולא טסו לחו"ל, וכל משפחה חגגה את החג בביתה. "החוסר מוביל למשבר אמון במדינה. אני חושב שחקלאות ישראלית היא חלק ממרכיבי הביטחון הלאומי. צריך לחזק את התוצרת המקומית ולהגדיל אותה, בדיוק מהסיבה הזאת - כדי לא להסתמך על יבוא ועל רצון טוב של מדינות אחרות בעתות משבר. בדיוק בגלל זה מדינת ישראל חייבת לאמץ "בתחילת הקורונה כל השוק נסגר בבת אחת", מספרת ינאי. ולקדם גישה של ייצור מאה אחוז מהמזון הבסיסי שלה". בני הנוער מסייעים בקטיף. גם מחלקת הנוער התגייסה לסייע

"נערכנו למכירת מיליוני שתילים, הן מבחינה לוגיסטית והן מבחינה תפעולית. הסחורה נשארה על המדפים, ומכיוון שזו סחורה עם חיי מדף קצרים, רובה הלכה להשמדה. מה שהצלחנו להציל המשכנו לתחזק. הוצאנו מעט עובדים לחל"ת, וגם היו עובדים שלא יכלו להגיע בגלל שייכות לקבוצות סיכון, אבל רובם נשארו מכיוון שהיינו זקוקים לכוח אדם שימשיך לתחזק את העסק. צריך להבין שזמן הפיתוח של מוצר עתידי אצלנו הוא כארבעה שבועות לפחות. היינו צריכים כל הזמן להחליט איך להיערך קדימה, והכל על סמך ספקולציות וניהול סיכונים. זהו מצב של משבר מתגלגל". ינאי מספרת שבתקופה זו הם השתתפו בפעילות קהילתית רבה, ובעזרת שיתופי פעולה עם גופים שונים הם תרמו סחורה לבתי חולים, לניצולי שואה ולוותיקים. "בסופו של דבר אנחנו לא מסכנים. אנחנו מתמודדים עם האתגרים ומקווים שנוכל לחזור לשגרת עבודה ומכירות כמה שיותר מהר. אנחנו בעסק כדי להישאר ומתוך אמונה כי יש תקווה ועתיד לחקלאות בעמק ובמדינה כולה". שמוליק כץ, בעל לולים בבארותיים: "העתיד הוא חקלאות קהילתית. צריך להתקין חוקים ותקנות רגולטיביים כדי לאפשר מכירה ישירה קרוב לבית, ואני בהחלט פועל כדי לקדם זאת" חקלאות קהילתית בין הענפים היחידים שהקורונה הביאה להם עדנה נמצא ענף הלול. שמוליק כץ, בעל לולים בבארותיים, עבר את רוב ענפי החקלאות - רפת, תבלינים, חממות, פרחים וגידולים תרנגולות 6,000 אורגניים - עד שהגיע ללולים. יש לו היום מטילות, הגדלות ללא כלובים. "ברגע שהמשבר החל החלטתי למכור את כל הביצים לקהילה. קיבלתי אישור

מתוך מכתב מאת ראשת המועצה למנכ"ל משרד החקלאות:

במיוחד בעת הזו, יש לתת את כל המקום ™ לאספקה חקלאית תוצרת הארץ, אשר מסוגלת לענות על כל צורכי אוכלוסיית ישראל. אין מקום לייבא תוצרת חקלאית משווקים זרים ובמיוחד משווקים של מדינות המתהדרות בשנאה עויינת ™ כלפי ישראל. זוהי ירייה ברגל של עצמנו.

עלי חפר 12