עלי חפר - גיליון 382 - יוני יולי 2021

,78% , קהילתהטרנס, עלה כי הרוב מכריעשל חברי.ותהקהילה חשבו בחייהם על התאבדות. כמחצית מחברי.ות הקהילה ניסו להתאבד אי פעם בחייהם. הנתון הקשה הזה אינו נובע מהיותם טרנסג׳נדרים, אלא מהקשיים שהחברה מעמידה בפניהם. על פי מחקר שערכו במשותף חוקרים מאוניברסיטת קולג׳ 4,800־ וקינגס קולג׳ בלונדון, ושנערך על בסיס שיחות עם יותר מ צעירים, נמצא כי בקרב לסביות, הומואים וביסקסואלים , שכיחות הדיכאון, הפגיעה העצמית והמחשבות 16-21 בני על התאבדות, גדולות פי ארבעה מאשר בקרב חבריהם ההטרוסקסואלים. כאשר מדובר בא.נשים מקהילת הלהט״ב, חשוב להבין שאין מדובר בטרנד, בגחמה אישית או בהתרסה. מדובר בזהות האישית, בזהות המגדרית ובנטייה המינית של כל אחד ואחת, שהיא אושיית הקיום הבסיסי של האדם. אני מניחה שכולכם נתקלתם בקללה הרווחת ביותר בבית הספר: “יא הומו״. חשבו לרגע על נער או נערה שקמים כל בוקר מחדש עם הזהות האישית שלהם, עם הנטייה המינית, עם הסערה הנפשית סביב הגילוי, מבלי יכולת לשתף איש במה שעובר עליהם. בבית הספר הם שומעים שהם בעצם קללה. לא אחת, מורים כלל אינם מגיבים לכך, מה שמחזק את התחושה הקשה. כך, הנער.ה מסתובב.ת כל היום עם תחושות קשות ועם חרדה שמא יתגלה הסוד הגדול. מה יקרה אם ההורים יגלו ולא יקבלו אותם, ואולי אף יזרקו אותם מהבית (כן, גם זהקורה). עםהתחושותהקשותהללו הםהולכים לישון ומתעוררים בבוקר, וחוזר חלילה. איך נער.ה שמתמודדים עם כל המורכבות הזו יכולים לגייס כוחות למשימות יום יומיות והתפתחותיות, כמו לימודים, חיי חברה או סתם תפקוד שגרתי בבית? פעמים רבות נראה את הילדים האלה הולכים ומסתגרים, מתקשים להתרכז בלימודים, מכסים ראשם בקפוצ׳ון, גם בימות הקיץ החמים. הם נהיים עצובים, מאבדים את שמחת החיים, מתרחקים ומרחיקים. פעמים רבות נראה גם פגיעה עצמית, חתכים בגוף, הפרעות אכילה ועוד סימנים למצוקה. מניסיוני ומהיכרותי עם מטופלים להט״בים, אני יודעת שאין ביניהם מי שאינו עובר דרך הגיהינום בתהליך המורכב הזה. לצערי אין באמירה הזו הגזמה או דרמטיות יתר. מה הכי חשוב בתהליך הזה? אני יודעת שעבור הורים רבים התחושה היא שהשמיים נופלים כאשר הם חושבים או מגלים שהבת או הבן יוצאים מהארון. בדרך כלל כשהילדים יוצאים מהארון - ההורים נכנסים לארון. הילדים יוצאים מהארון לאחר מסע מורכב שהם עשו עם עצמם, ואילו עבור ההורים, בשלב הזה, התהליך רק מתחיל. הדבר הכי חשוב לבריאות הנפשית של הילד.ה הוא תמיכת ההורים. אבל למרבית הפרדוקס, כאמור, פעמים רבות, ההורים חוויםקשייםאומשברבסיטואציההזו. חשובמאודשאנו, כהורים, נוכל להתגייס ולתת להם גב, ובמקביל נדאג לקבל בעצמנו תמיכה, עבורנו ועבורם, במהלך התקופה המורכבתהזו. שלומם הנפשי והפיזי של הילדים תלוי מאוד ביכולתנו כהורים להיות שם בשבילם. חשוב לחבק אותם, לאפשר להם להביא את עצמם כפי שהם, ללא ביקורת מצדנו, ללא שיפוטיות וללא ניסיון לשנות. חשוב לאפשר להם לבחון את תחושותיהם ואת נטיותיהם ולסמוך עליהם שהם, יותר מכולם, יודעים מי הם ומה נכון עבורם. אם נדע לאפשר להם זאת הם יגדלו להיות א.נשים בריאים בנפשם, שמחים ואוהבים, בדיוק כמו שאנו חולמים עבורם.

מה קורה כאשר את.ה מגלה, שהילד.ה שלך להט״ב?

מאת: עינת הצמרי שביט, עו״ס מומחית

לתחום הלהט״ב, בעלת קליניקה בכפר ויתקין

צילום רונן שאשא

לאחרונה נסעתי לכפר ויתקין, מקום מגוריי במשך שנים רבות, וכשעברתי ליד המתנ״ס החדש נעצרתי בחריקת בלמים. לא האמנתי למראה עיניי! לראשונה בעמק: אירועי גאווה! בתחנת האוטובוס התנוסס פרסום בולט וצבעוני על ארבעה אירועים המתקיימים בעמק לכבוד חודש הגאווה. בכל שנותיי בעמק, ועד היום, לא היו בנמצא שירותים ייעודיים לאוכלוסיית הלהט״ב בכלל ולבני נוער להט״בים בפרט. זאת בעוד בעריםשונותקיימותקבוצותשל איגי - ארגון הנוער הגאה, מקום שבו בני נוער יכולים לפגוש חבר׳ה כמותם, המתמודדים עם נושא הנטייה המינית או הזהות המגדרית; מקום בטוח ומקבל שבו הם יכולים להרגיש שהם לא לבד ולקבל אישור שהם בסדר. התרגשתי מאוד מכך שהמועצה פועלת לשינוי בתחום זה. נשאלת השאלה, למה, בעצם, צריך אירועי גאווה? התשובה היא - כדי לאותת לכל אותם ילדים ובני נוער, וגם למבוגרים מקהילת הלהט״ב אשר חיים בעמק, שהכול בסדר, שזה נורמלי וכי אינם צריכים לחיות בבושה ובפחד. ובעיקר, שיש להם מקום בקהילה, כמו לכל אחד אחר. רביםמהא.נשיםבקהילתהלהט״בחוויםהדרה, אפליה ותחושת חוסר מוגנות. רבים מהם מתמודדים עם חיים בארון. רבים מהם עוברים תהליך פנימי סוער, מבלי להבין מה בדיוק עובר עליהם, עם תחושת ניכור וריחוק מסביבתם הקרובה, שאותה הם מתקשים לשתף. לעיתים תכופות תחושת השונות, יחד עם המשוב מהסביבה, תורמים לתחושות קשות ולשנאה עצמית. משם - קצרההדרך לפגיעהבבריאותהנפשית ולפגיעהעצמית. חשוב לציין כי למראית עין נדמה שמצב הקהילה בארץ נפלא. אנו רואים בפריים טיים סלבים מחוץ לארון, בכנסת יש חברי כנסת ואף שרים מקהילת הלהט״ב. לכאורה, קיימת התקדמות גדולה בנושא. אבל האמת היא, שהמצב רחוק מלהיות טוב. חשוב להכיר את הנתונים, כדי להבין עד כמה התחום הזה רגיש ונפיץ. במחקר שנערך לפני כשנתיים על ידי פרופ׳ יוסי לוי בלז יחד להט״בים 501 עם דני פלג מהמגמה הקלינית ברופין, השתתפו . נמצאו שיעורים גבוהים 28 , שגילם הממוצע היה 18 מעל גיל נמצאו כסובלים 57.4% . של מצוקה עכשווית בקרב להט״בים דיווחו על מחשבות אובדניות 83% . מדיכאון בינוני עד חריף דיווחו על התנהגות אובדנית. 21% . שפקדו אותם במשך החיים מהלסביות דיווחו על מחשבות 50%- מההומואים ו 42% אובדניות במהלך חייהם, כולל מחשבה על שיטה לביצוע התאבדות. אלו אחוזים גבוהים ביחס לאוכלוסייה הכללית. במחקר ארצי מקיף על קהילת הטרנס בישראל שנערך (במסגרת פרויקט “לוינסקי טרנס״, במרפאת לוינסקי 2019- ב של משרד הבריאות, ובתמיכת האגודה למען הלהט״ב) על ידי ד״ר סיגל גולדין, בשיתוף עם צוות מחקר שכלל חברי וחברות

15

עלי חפר