עלי חפר - גיליון 382 - יוני יולי 2021

ההגנה לתושבים ותושבות מהסביבה להגיע ולסייע לה. התוכנית הייתה כי התושבים יערכו מצעד בכביש בין היישובים עין החורש וגבעת חיים, שבסופו הם ייכנסו אל הקיבוץ הנצור וימנעו את מסדר הזיהוי ואת מעצר החשודים. אלפי תושבים ותושבות התרכזו בזמן זה בעין החורש. היו ביניהם בני נוער רבים מהכשרות הקיבוצים. ביום המיועד יצא המצעד הרגלי מעין החורש, כאשר אנשיו נטולי נשק. בשעת הצהריים עצר המפקד הבריטי את המצעד והזהיר את הצועדים שלא ימשיכו. הצועדים לא צייתו אלא החלו לרוץ לכיוון קיבוץ גבעת חיים. בתגובה פתחו החיילים הבריטים באש לכיוון הצועדים. שמונה נהרגו בירי ועשרות נפצעו. ההלם והתדהמה ביישוב היו עצומים. איש לא העלה על דעתו שהצבא הבריטי, ששב מהצלת יהודים באירופה, יפתח באש על יהודים לא חמושים בארץ ישראל. האירוע זכה להד עולמי והטיל צל כבד על מדיניות החוץ והביטחון של בריטניה, ובעולם החלו להישמע קולות שקראו לסיום המנדט מיידי של המנדט הבריטי ולהקמת מדינה יהודית עצמאית. אנדרטה הכוללת את שמות ההרוגים הוקמה במקום במלאת שנה לאירוע הטרגי. האנדרטה ניצבת על הכביש הפנימי המחבר בין עין החורש לגבעת חיים, סמוך לבית הספר התיכון מעיין שחר, והיא משמשת כאתר זיכרון. האנדרטה שופצה ושוקמה על ידי המועצה, בשיתוף אגף ההנצחה במשרד הביטחון, לפני כשנתיים. מאחורי הקלעים עמי מספר שבתחקיריו הרבים בנושא, ומעדויות שונות שאסף לקראת כתיבת הספר, עולה תמונה לפיה החשודים של הפלמ״ח כלל לא שהו בקיבוץ גבעת חיים באותו זמן. “לפי מה שאני הבנתי, החשש של אנשי ההגנה היה שהחיילים הבריטים יגלו את המקום שבו הם ייצרו כספית רועמת לכדורים, ולכן הם גייסו את המתנדבים הרבים שהיו אמורים לחבל בפעולות הבריטים במקום״. כדי לקבל תמונה מלאה על כל מה שקרה באותו יום טרגי אסף עמי חומרים מארכיונים רבים, ביניהם ארכיון ההגנה וארכיוני היישובים, ונסע בכל רחבי הארץ כדי לשמוע את סיפורם ועדותם של רבים מהמשתתפים במצעד. כששאל את כולם מדוע הם התנדבו להגיע לאזור ולהשתתף במצעד, התשובות היו דומות - הם באו כי קראו להם. בחקירה מעמיקה

התברר שהקריאה לוותה בבקשה לעזור למעפילים, שכביכול התחבאו בקיבוץ. קריאה זו דרבנה את הציבור הרחב, ולכן עשרות אנשים הגיעו לאזור כדי להתגייס לעזרת המעפילים שזה עתה הגיעו ארצה מאירופה. “מה שמאוד חזק באירוע הזה זה ההיענות העצומה של אנשים לקריאה לעזרה. זה אומר רבות על רוח האחדות וההדדיות שהייתה כאן באותם ימים״, אומר עמי. לראיה הוא מקריא מדבריו של יוסף אשכולי, אחד ממפקדי הכוח, שנאמרו שנה למצור. 20 באירוע לציון “הלכנו לגבעת חיים כי מוכרחים היינו ללכת, כשם שמוכרחים היינו לעלות על הקרקע, כשם שמוכרחים היינו לבנות את הקיבוץ. הלכנו כאשר נלך אחר המחרשה. כי חייבים היינו להיות נאמנים לעצמנו, נאמנים עד הסוף, כאשר הננו עושים זאת בחיי יום יום. בגלל רצועת האדמה בין גבעת חיים לעין החורש נכתב בכ״א כסלו דף חדש בתולדות ההגשמה הציונית. בפעם הראשונה בתולדות היישוב צעדו יהודים כשהקריאה ‘למען המולדת קדימה׳ בפיהם מתוך צלילות ההכרה, מול טנקים ומכונות ירייה״. מספר הסיפורים עמי היה מורה ומחנך בבית הספר מעיין שחר במשך שנים רבות. הוא לימד תיאטרון, ספרות ותורת הקיבוץ והיה אחראי גם על הבימוי וההפקה של הצגות בית הספר. עם השנים, ובעיקר לאחר הפרישה, הוא החל להתעניין יותר ויותר בסיפורים. “זה מדהים כמה סיפורים יש רק בעמק חפר!״ הוא אומר. הסיפורים, הזיכרון שלו והידע הרב שצבר על אירועי ההיסטוריה והמורשת של יישובי העמק הביאו אותו להרצות בפני קהלים שונים. הוא החל לספר את הסיפורים בטיולי ואירועי ותיקים, בבתי ספר ובאירועים פרטיים שונים. עם הזמן החל לאגד את הסיפורים לספרים. עד כה הוציא כמה ספרים בהוצאה עצמית, והוא ממשיך כל העת לכתוב, לספר וללקט סיפורים. “אני רוצה להגיע עם הסיפורים שלי לעוד ועוד מקומות, כדי שאנשים ידעו יותר על העמק. על עמק יזרעאל נכתבו שירים וספרים אז רבים מכירים אותו, אבל על עמק חפר לא סופר מספיק, למרות שיש פה סיפורים היסטוריים גדולים. זה חשוב לי גם כדי שהסיפורים האלו יעברו מדור לדור והמורשת תימשך, וגם כדי לייצר גאוות קהילה מקומית״. מסר זה נתפס כאות קריאה לעזרה, והוא היה זה שהזניק את משתתפי המצעד לצאת לדרכם״ “אימא שלי, קרולינה, הייתה דגלנית והיא הוכשרה לתקשר במורס בעזרת פנסים ודגלים למקרה שקו הטלפון בין הקיבוצים ינותק. ביום האירוע היא הייתה במגדל המים בעין החורש והיא קיבלה מהדגלנים בגבעת חיים את המסר ‘אמבולנס דחוף׳.

17

עלי חפר