עלי חפר - גיליון 387 - מרץ 2022

האומן עמית קבסה בשעת היצירה בסטודיו שלו, בהשראת עדותו של שורד השואה פטר לנג ז"ל

האומנות לעולם נשארת מאיה וגל רווה, תושבי חגלה ואומני וידאו, ביקשו לעסוק בזיכרון השואה בדרך אומנותית ולא שגרתית. הם חברו לבית טרזין לפרויקט “ימים מחוץ לזמן - אמן פוגש עדות״ שבו צילמו עדויות של שורדי הגטו והפגישו ביניהן לבין אומנים - אשר יצרו יצירות בהשראתן. התוצאה: תערוכה מרשימה, מקורית ומטלטלת

“המוות היה הדבר המובן ביותר בטרזיינשטאט. הדבר היחידי שאנחנו יכולנו להשתמש נגד הוא התרבות. כשיש לך בחשיכה נקודות אור, כמו קונצרט, כמו הצגה, כל הדברים האלה, זה נקרא הבזק של תקווה, וזה מחזיק מעמד עד להבזק הבא״. כך אומר צבי כהן מקיבוץ מעברות בעדותו המוצגת בתערוכה “ימים מחוץ לזמן - אמן פוגש עדות״, וכמו נותן משנה תוקף לפרויקט הגדול הזה, שהוא פרי עמלם של היוצרים מאיה וגל רווהמחוגלה, ואשרהיהחלקגדולבחייהםבשנתייםהאחרונות. הפרויקט הוא תערוכה מיוחדת במינה, שהחלה את דרכה בעמק חפר ומשם ממשיכה למסע Art & About בגלריית ברחבי הארץ והעולם. בקרוב תיפתח התערוכה מחדש לקהל .21.5 עד 17.4 במיקומה החדש: בגימנסיה הרצליה, בתאריכים לפני שיהיה מאוחר מדי תחילתו של הפרויקט היה הרצון של מאיה וגל, בני זוג מחוגלה ואומני וידאו במקצועם, לטפל בזיכרון השואה דרך האומנות, במטרה לשמר את הזיכרון ולהנכיח אותו בדרך לא שגרתית. “אנחנו שנינו דור שלישי לשואה״, מספרת מאיה. “הסבים שלנו שרדו יחידים ממשפחות ענפות שנותרו ללא זכר. בשנים האחרונות הם הרבו לספר ואנחנו הקשבנו. סבא שלי נפטר לפני שמונה שנים, סבא של גל לפני ארבע שנים. העדויות של שורדי השואה הן חלק בלתי נפרד, חשוב ומשמעותי בעיסוק שלנו בזיכרון השואה. אולם העדויות ממקור ראשון הולכות ומתמעטות, ואיתן גם הסיפורים ושברי הזיכרונות, אך הן מעסיקות אותנו. האם יש בהן די כוח להעביר את סיפור השואה לדורות הבאים? כיצד ניתן לקחת את הסיפורים הללו, להחיות אותם ולהעניק להם בסיס אישי אשר יוכל להמשיך

טלי אשחר גוטליב מאת:

עלי חפר

8