עלי חפר - גיליון 387 - מרץ 2022

ולעבור מדור לדור? כל השאלות האלו העסיקו אותנו״. מאיה וגל התחילו לערוך תחקירים ולחפש חומרים ואנשים, ואז הם נחשפו לסיפורו של גטו טרזיינשטאט (ראו הרחבה במסגרת) והיה להם ברור שהעדויות יהיו של שורדים ממנו. “כשהתחלנו לחשוב איך להנגיש את העדויות להווה ולעתיד, נולד הרעיון של חיבור לאומנות, ותוך כדי כך הגענו לסיפור של גטו טרזיינשטאט״, מספרת מאיה. “זה הפליא והדהים אותנו ששני דברים כל כך מנוגדים, תרבות ומוות, חיו ביחד במקום אחד. יצרנו קשר עם בית טרזין, שנמצא כאן בעמק, בקיבוץ גבעת חיים איחוד, ומספר את סיפורו של גטו טרזיינשטאט, ואז נוצר שיתוף הפעולה הנפלא בינינו. כך קרה שיש לתערוכה כמה וכמה רבדים. היא מתמקדת גם בתהליך יצירת אומנות בהשראת העדויות וגם במקום של האומנות והתרבות בגטו. יוסי וסיד, האוצר של התערוכה, החליט לשלב בה גם עבודות פיזיות של אומנות מהגטו שמוצגות בבית טרזין - וזה נותן לרובד האומנותי הזה מוחשיות ומתחבר היטב לקונספט הכללי של התערוכה - השילוב בין אומנות ויצירה לשואה״. “אומנות מייצרת חיבור חזק לזיכרון״ אראלה תלמי, מנהלת קשרי חוץ בבית טרזין, מספרת על המפגש שלהם עם הפרויקט: “אנחנו מדברים כבר הרבה זמן על איך ממשיכים לשמר את הזיכרון כשדור שורדי השואה הולך ופוחת, ותכף כבר לא יישאר. כשמאיה וגל רווה הגיעו אלינו עם הרעיון שלהם הבנו שזו דרך לתת במה לזיכרון ומאוד שמחנו על שיתוף הפעולה. אומנות מייצרת חיבור חזק לזיכרון והיא מייצרת גם תוצר חדש שממשיך את הזיכרון ומעמיק אותו. מאוד חשוב לנו, וגם למאיה וגל, שבני נוער יבקרו בתערוכה הזו, ולכן יצרנו עם מחלקת החינוך שלנו הדרכות מיוחדות לבני הנוער בנושא הזיכרון: איך זוכרים, מה זוכרים, מה מעצב ומשפיע על הזיכרון וכד׳. קיבלנו פידבקים מרגשים מבתי הספר ומבני הנוער שביקרו עד כה בתערוכה״. “כשהתחלנו לצלם את העדויות הרגשנו שאנחנו ממש עם שעון חול. פטר לנג ז״ל, חבר קיבוץ גבעת חיים איחוד והעד הראשון שלנו, נפטר לפני כשנה וחצי״, אומרת מאיה. “המפגש עם העדים היה מאוד עוצמתי. הם שיתפו פעולה ופתחו בפנינו את הלב, וכך הצלחנו להגיע לסיפורים האישיים יותר, שהם חלק מהסיפור הכרונולוגי, אבל יש בהם יותר עומק ורגש. בחרנו מכל עדות סיפור או נושא אחד וערכנו אותו לסרטון דקות, שאותו קיבל כל אומן. לאחר מכן דיברנו עם 10- של כ כל אומן על התחושות והמחשבות שלו על היצירה וליווינו את תהליך היצירה שלו בהשראת העדות. בשלב הבא יצרנו את הסרטים שמשלבים בין העדות לבין תהליך היצירה, תוך כדי מחשבה על הלימה בין התוכן לבין היצירה והתהליך״. אומנים, ועבודות 12- שורדי שואה ו 12 בתערוכה משתתפים האומנות בה מגוונות וכוללות ציורים, פסלים, גילוף בעץ, עבודת סאונד, עבודת וידאו מחול ועוד. השורדים שהשתתפו בפרויקט הם: פטר לנג ז״ל, ורה אידן, צבי כהן, מקסי לבני, תלמה סגל, עליזה טננבאום, ורה מייזלס, רות מייסנר, אווה ארבן, חנקה דרורי, חנה מלכא ודיטה קראוס. האומנים שהשתתפו בפרויקט הם: עידו מרקוס, עמית קבסה, גבע אלון, מילי ברזילי, שחר סיון, אמיר שפט, איזבלה

וולובניק, ערן וובר, ענת מגל, איה שטייגמן, מורן זילברברג, נועה זמיר ורותם עמיצור. אוצר התערוכה הוא יוסי וסיד, תושב קיבוץ המעפיל, אדריכל ואומן. התערוכה בנויה כך שבחלל מוחשך אחד מוצגים הסרטים ובחלל המואר שלצידו מוצגות עבודות האומנות, עם ציטוט שהוא המהות של הסיפור ושמתקשר לכל יצירה. שני החללים מייצגים למעשה שני ממדים של אומנות ושל זיכרון. מחוברים מאיה מספרת על שלב יצירת החיבורים בין שורדי השואה והעדויות שלהם לבין האומנים: “חיפשנו אומנים שאנחנו מתחברים לאומנות שלהם. חלק מהחיבורים היו על סמך מהות היצירה ובחלק אחר זה היה ממש ברור בגלל הסיפור. למשל החיבור בין תלמה סגל לבין הציירת איזבלה וולבניק - תלמה סגל הייתה ילדה בת חמש כשעמדה בפתחו של גטו טרזיינשטאט. היא חיבקה בחוזקה את המזוודה עם הצעצוע שקיבלה מאביה ליום ההולדת, בובות פורצלן של שלגייה ושבעת הגמדים. בכניסה לגטו עמדו קצינים עם רובים. אחד הקצינים עצר אותם, כיוון את הכידון למזוודה ושאל בגסות ‘מה יש לילדה הזאת על הידיים?׳ המזוודה החליקה והבובות נשברו על הרצפה. איזבלה, אשר עוסקת בציוריה בעולמות של פנטזיה, הקשיבה לסיפור של תלמה והמילים נצרבו אצלה בראש: כידון, מזוודה, שבעת הגמדים, גטו, שלגייה. היא העבירה אותן בפחם על הנייר״. מאיה מספרת ששיתוף הפעולה בין השורדים לאומנים היה מדהים, ושבין חלקם אף נוצרו קשרים אישיים. חשוב לציין כי כולם השתתפו בפרויקט בהתנדבות. אראלה תלמי, מנהלת קשרי חוץ בבית טרזין: "מאוד חשוב לנו, וגם למאיה וגל, שבני נוער יבקרו בתערוכה הזו, ולכן יצרנו עם מחלקת החינוך שלנו הדרכות מיוחדות לבני הנוער בנושא הזיכרון: איך זוכרים, מה זוכרים, מה מעצב ומשפיע על הזיכרון וכד׳ "

מאיה וגל רווה, יזמי ויוצרי הפרויקט

עלי חפר

9