עלי חפר - גיליון 391 - ספטמבר 2022

שוחה היסטוריה

חברות קבוצת הנשים שצלחה את תעלת הלמאנש. מימין לשמאל: תמר חושן, מיטל סאיסקי, אביג טורק קאופמן, נעמי ליפין, נועה צבי

שנה, הייתה חלק מקבוצת הנשים 20- מבית יצחק, שהחלה לשחות כתחביב לפני כ 62 נעמי ליפין, בת זאת, בזמן מרשים ביותר, וכשהיא עם נקע | הישראלית הראשונה שצלחה השנה את תעלת למאנש “הכל קרה כמו נס״, היא מספרת. “ היום השחייה היא טעם החיים עבורי״ | חמור ברגלה

הצילום באדיבות עידן וקנין, ספידו ישראל | מאת: טלי אשחר גוטליב

“אני לא שחיינית מלידה״, מצהירה מייד נעמי ליפין, אחרי שהיא מגיעה בעזרת הקביים אל הספה בסלון ביתה בבית יצחק. “מגיל צעיר נמשכתי אל המים, הרגשתי שאני רוצה לשחות, אבל לא עסקתי בזה. כילדה למדתי טניס. אימא שלי הייתה אלופת הארץ בטניס בעבר הרחוק, וחשבו שאולי אני אהיה כישרון גדול כמוה, אבל הייתי רחוקה מזה. ובכל זאת, החיים מלאים בהפתעות והתפתחויות לא צפויות״. חוויה נפשית נעמי, היום אימא לשלושה ילדים וסבתא לנכד, נולדה וגדלה בחיפה, ואחרי השירות הצבאי החלה ללמוד פסיכולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. את איציק ליפין, בן עמק חפר (ואח של כדורסלן העבר חן ליפין), הכירה בירושלים, כששניהם היו סטודנטים. הם הפכו לזוג, וכשהשלימו את הלימודים (הוא ברפואה והיא לתואר שני בעבודה סוציאלית) הם עברו לגור ליד בית הוריו בבת חן. איציק התחיל התמחות בבית החולים הלל יפה ונעמי החלה לעבוד כפסיכותרפיסטית. בהמשך דרכם חיו תקופה בחו״ל, בזמן ההתמחויות השונות שנה הם חזרו לארץ וקנו את ביתם 28 של איציק, ולפני הנוכחי בבית יצחק. ומשהו, אחרי ששלושת הילדים שלי גדלו קצת, 40 “בגיל התחלתי לשחות בבריכה של הקאנטרי ביישוב״, נעמי

מספרת. “לקחתי שיעורים בסגנון חתירה שלא הכרתי, ומהר מאוד התאהבתי בזה, על אף שבמשך זמן ארוך שחיתי רק בעזרת סנפירים כי לא הרגשתי שהציפה שלי טובה. יום אחד כששחיתי עצר לידי בחור, הסתכל עליי ושאל באיזו קבוצה אני שוחה. אמרתי לו שאני חובבנית. הוא הציג את עצמו ואמר לי שהוא מאמן שחייה ושאני שחיינית מעולה. לא הבנתי מה הוא רוצה ממני... הוא סיפר לי על קבוצת המאסטרס שלו - קבוצה של שחיינים בוגרים שהיו שחיינים מקצועיים והם מתאמנים בקביעות. זה נשמע לי לא קשור אליי. המשכתי לשחות להנאתי. הייתי שוחה ליד השחיינים המהירים בבריכה ולומדת מהתבוננות. שנה אחרי כן, קרה לי מקרה זהה; בחור אחר עצר אותי ושאל אותי איך יכול להיות שאני לא שחיינית. מסתבר שהוא היה המחליף של המאמן הקודם בקבוצת המאסטרס... הוא ממש שכנע אותי להצטרף לאימוני הקבוצה. יום אחד פשוט באתי והחוויה הייתה מדהימה. התחלתי לשחות ותוך שלושה-ארבעה אימונים הרגשתי שהגוף שלי משתנה ושאני הופכת לשחיינית מהירה מאוד. שחיתי בקבוצה הזו במשך תשע שנים, ורוב הזמן לא האמינו לי שאני לא שחיינית מילדות. מעבר לחוויה הפיזית הטובה זו הייתה בשבילי חוויה נפשית. התמכרתי לשחייה, במובן חיובי. הייתי עושה שלושה אימונים בשבוע והתחלתי גם לרכוב על אופניים״.

עלי חפר 10