עלי חפר - גיליון 391 - ספטמבר 2022

שוחה עם הדגים “מישהו מקבוצת השחייה הציע לי לבוא לשחות איתו בים. הצטרפתי אליו ובמשך שנה שלמה הוא לימד אותי לשחות בים. זו שחייה אחרת - צריך להכיר את הים. אז הבנתי שהשחייה הזו הכי מתאימה לי. גיליתי גם שאני שוחה עוד יותר מהר בים. בשחייה בים התנועות יותר ארוכות, הנוף מדהים ואני שוחה עם הדגים״, היא מספרת. השחייה בים הרבה יותר מאתגרת, לא רק בגלל המרחקים הגדולים, אלא גם בגלל טמפרטורת המים. “רוב השחיינים שוחים עם חליפה בחורף. אני שוחה רק עם בגד ים, בכל ימות השנה. בשנים הראשונות היה לי קצת קר בחורף, ובהדרגה הגוף פיתח עמידות גבוהה לקור. היום אני אוהבת מאוד לשחות במים קרים״. נעמי מספרת שהיא הייתה שוחה בים בעיקר לבדה, אבל לאט לאט היא החלה להכיר את השחיינים הקבועים בים. “יש קהילה של שחייני המים הפתוחים בארץ, אבל מכיוון שאני לא חברה בפייסבוק וברשתות אחרות, הכירו אותי רק ממפגשי שחייה בים. בשלב מסוים התחלתי לשחות משחים ק״מ. התחלתי 15 ק״מ ואחר כך גם 10 - למרחקים ארוכים לחשוב על משחה רציני בחו״ל - הייתי בקשר עם קבוצה שהתגבשה לשחייה בגיברלטר, אבל די מהר הבנו שאין לנו סיכוי להשיג ‘סלוט׳ (חלון זמנים לשחייה, המאושר על ידי איגוד השחייה המקומי), כי היה עומס גדול אחרי הקורונה״. יום אחד נעמי קיבלה הודעת ווטסאפ מנועה צבי, שחיינית חובבת אחרת, שכתבה לה שהיא מארגנת קבוצה למשחה שליחות בתעלת הלמאנש. היא סיפרה שיש לה כבר ‘סלוט׳ ושהיא שמעה עליה ורוצה שהיא תצטרף. “לא האמנתי!״, מספרת נעמי בהתרגשות. “אני מבוגרת, הן צעירות ממני ורוצות שאצטרף למשחה שנחשב קשה מאוד. הוא מכונה ‘האוורסט של המים הפתוחים׳ כי הוא נמשך על ק״מ שחייה בקו אווירי, ובפועל הרבה יותר, המים 34 פני קרים מאוד והזרמים חזקים בעיקר בגלל הפרשי גאות ושפל משמעותיים. לא חשבתי הרבה, מייד אמרתי לה שברור שאני מצטרפת!״. “הייתה שם אהבה״ קבוצת השחייניות התחילה להתגבש. נועה גייסה לקבוצה את אבישג קופמן-טורק, השחיינית הישראלית הראשונה שצלחה את התעלה לבדה, ששימשה כמאמנת וכמנטורית של הקבוצה. עוד שחייניות שהצטרפו הן תמר חושן ומיטל סאיסקי. הן התחילו מייד באימונים אינטנסיביים, ובתוך כך היו צריכות גם לעבור את מבחן הקריטריון - שחייה של שעתיים וחצי מעלות. הן עברו בהצלחה 16- במצטבר בטמפרטורהשל פחותמ את מבחן הקריטריון בפברואר האחרון, כשטמפרטורת המים מעלות - טמפרטורה קרה 14 של הבריכה שבה שחו הייתה קיצונית יחסית לישראל. “שם הרגשנו שנוצר בינינו משהו מיוחד - האתגר של השחייה הארוכה בקור חיבר בינינו מאוד. צחקנו המון ועודדנו זו את זו. הייתה שם ממש אהבה. אנחנו מאוד שונות זו מזו, ואני בכלל סוליסטית באופי שלי, אבל שם הרגשתי מחוברת מאוד לקבוצה״, מעידה נעמי. בחודשים הבאים אבישג קבעה לבנות הקבוצה אימוני שחייה ק״מ בשבוע, ובסופי שבוע עוד שחייה ארוכה של 15- שכללו כ

ק"מ. “שחינו בכל יום שעה לפחות, כולל שחיית לילה פעם 10 בשבוע, ובסופי שבוע נפגשנו לשחיות משותפות״, מספרת ק״מ בחודש. הרגשנו 100- נעמי. “צברנו קילומטרז׳ של כ מאוד מחויבות למשימה וגם נהנינו מאוד״. 20.5( כאימון המסכם יצאה הקבוצה לצליחת הכנרת לאורך ק״מ), כשכל המשחה נערך בשעות החשיכה על מנת לתרגל שחייה בחושך - כפי שהרבה פעמים נדרש בצליחת הלמאנש. “אחרי צליחת הכנרת הבנו שאנחנו חזקות ומהירות ושאנחנו יכולות לעשות את זה״, נזכרת נעמי. למען נשים במצוקה לפני היציאה למשחה חברות הקבוצה החליטו לגייס את הכוח שלהן עבור נשים אחרות. הן חברו לעמותת “רוח נשית״, שמסייעת לנשים שחוו אלימות להגיע לעצמאות כלכלית. בעזרת פרסום המשחה שלהן ביחד עם קמפיין גיוס תרומות הן הצליחו לגייס עשרות אלפי שקלים למען המטרה החברתית החשובה הזו. לקמפיין הצטרפו גם ספונסרים, וכל הכספים הוזרמו ישירות לעמותה. “רצינו להעלות את המודעות לנושא הזה, ולאי שוויון בחברה בכלל. התחושה של עשייה, נתינה ותרומה הייתה עוצמתית עבורנו. אני חינכתי את הילדים שלי לתת תמיד, איפה שרק אפשר. השילוב של העשייה והתרומה היווה בשבילי חוויה אישית חזקה מאוד״, אומרת נעמי. ההתנדבות היא חלק מהותי בחייה של נעמי לאורך שנים. היא מעורבת בהרבה פרויקטים התנדבותיים, שרובם קשורים לסכסוך הישראלי-פלסטיני, ביניהם מיזם של ארגון ימי בילוי בים למשפחות פלסטיניות, חברות בקבוצת פסיכו-אקטיב (אנשי בריאות נפש למען זכויות אדם), התנדבות לעזרה בימי המסיק ועוד. “ההתנדבות היא החובה המוסרית שלנו כלפי האנושות לדעתי״, היא אומרת. בקפיצה על רגל אחת ביולי האחרון יצאה הקבוצה אל העיירה האנגלית דובר, שממנה מתחיל המשחה, כמה ימים לפני מועד המשחה עצמו, כדי להתאקלם לטמפרטורת המים ולתנאי הים. “הגענו ביום חמישי, ודי מהר הבנו שהזמן האידיאלי ליציאה למשחה, מבחינת התנאים, הוא ביום ראשון, כך שלא היה לנו הרבה זמן להתכונן. אני התחלתי לחשוש. בכל זאת אני מבוגרת שנים לפחות ולא ידעתי אם הגוף שלי יהיה 10- מכולן ב מוכן למשימה. יצאנו כולנו לשחייה ראשונה בערב ההגעה - נכנסתי למים הקרים ותוך דקות נרגעתי וידעתי שהכול יהיה בסדר״, מספרת נעמי. “אני זוכרת רק חלקי דברים. דווקא זמן השהות בסירה היה לי הקשה ביותר כי לא היה לי איפה להניח את הרגל ולא יכולתי לרדת ולעלות בסירה. פשוט זחלתי. לא רציתי לקחת משככי כאבים כדי שלא יטשטשו אותי. בזמן השחייה הרגשתי בסדר. המים הקרים אלחשו קצת את הכאבים, וגם האדרנלין כנראה״

עלי חפר 11