עלי חפר - גיליון 391 - ספטמבר 2022

“ביום המשחה היה לנו המון ציוד להעביר לחוף. יצאנו מהמלון והזמנו מונית. תוך כדי ההעברות נפלתי ועיקמתי באופן חמור את הקרסול. היה לי ברור מייד שזה נקע רציני. הרגשתי כאבים עזים ולא יכולתי לדרוך על הרגל. הנשים סיפרו שהייתי מעוותת מכאב. היה ברור לנו שהכול משתנה. לקח לי זמן קצר להתלבט ולהחליט שאני לא מוותרת ולא פורשת, על אף הפציעה. עליתי על המונית עד לקצה המזח אבל לא יכולתי להיכנס לסירה על רגל אחת... הצלחתי איכשהו להסתדר בקפיצה ממקום למקום על רגל אחת. במשך כל השעות הבאות הייתי שקועה בגוף שלי... אני זוכרת רק חלקי דברים. דווקא זמן השהות בסירה היה לי הקשה ביותר כי לא היה לי איפה להניח את הרגל ולא יכולתי לרדת ולעלות בסירה. פשוט זחלתי. לא רציתי לקחת משככי כאבים כדי שלא יטשטשו אותי. בזמן השחייה הרגשתי בסדר. המים הקרים אלחשו קצת את הכאבים, וגם האדרנלין כנראה. הנשים כל הזמן עודדו אותי ואני שחיתי ממש טוב. היום אני מבינה שבזכות האימונים האינטנסיביים שעשיתי הגוף שלי הצליח להתמודד עם הפציעה בצורה טובה״, נעמי אומרת. דקות. 21- שעות ו 14 הזמן הממוצע של צליחת התעלה הוא 10 קבוצת הנשים צלחה את התעלה בזמן מרשים ביותר של דקות! 52- שעות ו

למצוא את התשוקה, בכל גיל נעמי מסכמת: “עוד לפני צליחת התעלה, ובזכות ההתאהבות שלי בשחייה, התחלתי להעביר הרצאות לאנשים מבוגרים, שהמסר שלהן הוא שאפשר לקום בכל גיל ולחפש את מה ‘שעושה לך את זה׳. אני חושבת שצריך לחפש את התשוקה ולהתנסות בכמה שיותר דברים עד שמוצאים את מה שמשמח, כל אחת ואחד בדרכה ובדרכו. אל תפסיקו לחלום חלומות! זה נכון לכולם, אבל זה מסר משמעותי במיוחד עבור נשים, כי נשים פחות מאמינות בעצמן ופחות נותנות מקום לרצונות שלהן. נשים צריכות לדעת שיש להן כוח במסע החיים ולדאוג להנכיח זאת. “עבורי השחייה היא סיפור סינדרלה. הכל קרה כמו נס: המאמן שגילה אותי, החבר שלימד אותי לשחות בים, ההצטרפות לקבוצת הנשים, הצליחה של התעלה... זה שינה לי את החיים בצורה משמעותית מאוד. כל סדר העדיפויות שלי השתנה כדי להתאים ללו״ז השחייה שלי. השחייה היא טעם החיים עבורי. אמנם אני עדיין מחלימה מהנקע, שלאחרונה התברר שהוא בכלל שבר, אבל אני כבר מתכננת את המשחה הבא שלי״.

צילום: איתמר גרינברג | חברות הקבוצה בסיום צליחת תעלת הלמאנש. נעמי ליפין קיצונית מימין

עלי חפר 12