עלי חפר - גיליון 400 - דצמבר 2023- ינואר 2024

פה״ היא מוסיפה בחיוך ובאותה נשימה מספרת כמה היא מתגעגעת הביתה ומחכה לפגוש את תלמידיה בבית הספר הצפוני. רז שעני בת השבע, שלומדת בכיתה של מכבית, יוצאת לרגע , ישנו בלילה 7.10- מהשיעור כדי לדבר איתי. “באותה שבת, ב באוהלים כי זה היה ‘יום הילד׳ וזו מסורת של הקיבוץ לישון כולם ביחד בחוץ״, היא מספרת. “כשהתחילה האזעקה הלכנו הביתה ונכנסו ישר לממ״ד. היינו שם עד השעה חמש אחרי הצהריים, ואז חולצנו מהקיבוץ על ידי החיילים (יש לציין כי לא חדרו מחבלים לקיבוץ גברעם, ט.א.ג). נסענו לסבתא שלי במושב סתריה לכמה ימים, ומשם עברנו לגבעת חיים מאוחד, לבית של דודה שלי. אנחנו ישנים כל המשפחה בחדר גדול אחד. התחלתי לבוא לבית הספר הזה ברגע שפתחו לנו אותו. בהתחלה היו הרבה משחקים ופעילויות כיפיות. הכי אהבתי את הג׳ודו. עכשיו התחלנו ללמוד ואני ממש אוהבת את זה. התגעגעתי ללימודים״. כיתות ד׳, ה׳ ו-ו׳ לומדות במרכזון הסמוך. “בהתחלה זה היה מאתגר, כי המרכזון במהותו מיועד לפעילויות פנאי של אחרי הצוהריים והוא לא נתפס כמסגרת לימודית. לאט לאט הילדים התרגלו לשינוי, והיום הם לומדים פה בחלוקה לכיתות לפי מערכת שעות קבועה״, מסביר עמית. אי של שפיות הילה לרר, המנהלת של בית ספר יובלים, מספרת על בית הספר החדש שנולד לה פתאום; “בהתחלה פתחנו כיתה, ואז עוד אחת ועוד אחת, ואז הבנו שצריך מתחם מסודר. צמצמנו קבוצות, העברנו כיתות ופינינו מתחמים לטובת ‘יחדיו׳. זה מרגש אותי מאוד שהצלחנו לייצר אי של שפיות עבור ילדים וילדות בתוך המקום שלנו. עכשיו, כשהמסגרת החלה להתייצב, ויש גם מנהלת מטעם משרד החינוך, שאיתה אני עובדת בשיתוף פעולה, אנחנו חושבות על הדרכים שבהן אפשר לשלב בין המסגרות. השבוע קיימנו ‘הפסקה פעילה׳ של כל התלמידים והתלמידות עם ילדי וילדות ‘יחדיו׳ והיא הייתה מוצלחת ומשמחת. הכי חשוב לי שהילדים והילדות ירגישו שהם עטופים ושיש מי שדואג להם ולהן״. לילך חפץ היא מנהלת “יחדיו״ מטעם משרד החינוך. עד לפני שנה היא ניהלה בית ספר יסודי ברמת השרון והשנה היא הייתה אמורה להיות אחראית על התחום המתמטי במחוז מרכז, אבל עוד לפני שהספיקה להיכנס לתפקיד פרצה המלחמה, והיא נתבקשה לשמש כמנהלת המסגרת החדשה. “אני אומרת שחזרתי להיות מנהלת ליד רפת ולול״, היא מספרת בחיוך. “מה שהכי בולט פה זה ההתגייסות המדהימה והמאמץ המשותף של כל הגורמים לייצר פה מסגרת מאורגנת ועוטפת עבור ילדי וילדות המשפחות המפונות״. האתגר הגדול, מספרת לילך, היה לדאוג לדמויות חינוכיות קבועות שילוו את הילדים לאורך כל הדרך החדשה. היא מסבירה שהדבר מתאפשר בזכות המורות, הן המתנדבות והן אלו שמונו על ידי משרד החינוך, והן בזכות הש״ש, שהגיעו לגבעת

הילה לרר, מנהלת בית ספר יובלים: “זה מרגש אותי מאוד שהצלחנו לייצר אי של שפיות עבור ילדים וילדות בתוך המקום שלנו. עכשיו, כשהמסגרת החלה להתייצב, ויש גם מנהלת מטעם משרד החינוך, שאיתה אני עובדת בשיתוף פעולה, אנחנו חושבות על הדרכים שבהן אפשר לשלב בין המסגרות. הכי חשוב לי שהילדים והילדות ירגישו שהם עטופים ושיש מי שדואג להם ולהן״ חיים מאוחד בעקבות המשפחות, וממשיכים את שנת השירות שלהם עם הילדים, תוך כדי מתן עזרה בשעות הלימודים ובשעות אחר הצהריים. היינו 7.10- אלה צדיקוף ממגידו היא אחת מהש״ש כאן. “ב בקומונה ואז התעוררנו מבומים חזקים מאוד. נכנסו מייד לממ״ד, שם נשארנו עד שעות אחר הצהריים, ואז פינו אותנו עם שאר אנשי הקיבוץ. חזרנו הביתה לשבוע ואז הגענו לגבעת חיים מאוחד. הספקנו להכיר את הילדים מאוגוסט האחרון, אבל המעבר לפה קירב בינינו מאוד. גם הקשר עם המשפחות התהדק ואנחנו מרגישים עכשיו ממש חלק מהקהילה של הקיבוץ, שחלקה נמצאת פה״. אילנית אביב שפרוט מלהבות חביבה היא המתכללת של “יחדיו״ מטעם משרד החינוך. היא אחראית על כל הקשרים בין המסגרת לבין גורמים חיצוניים כגון ההורים, המועצה, הפיקוח והצבא. בימי שגרה היא מפקחת ממונה על חינוך בתי ספר על יסודיים במשרד החינוך, 200 קהילתי-חברתי של ועוסקת בשילוב חינוך בלתי פורמלי במסגרות פורמליות. “עבורי המסגרת הזו היא הגשמת חלום. את רוב חיי המקצועיים אני מקדישה לשילוב בין חינוך בלתי פורמלי לחינוך פורמלי, והנה כאן, תוך ימים ספורים, קמה מסגרת שעושה את זה בצורה מושלמת״, היא מסבירה.

עלי חפר 21