כל הזכויות שמורות - מגזין זכויות רפואיות - גיליון מספר 3

פ ס י ל ת ק ב י ע ת ה ש ל ו ע ד ה ר פ ו א י ת ב ד ר ג ה ר א ש ו ן

ב ש ל פ ג ם ש י ו ר ד ל ש ו ר ש ה ה ל י ך כ ת ח ל י ף ל ה ג ש ת

ע ר ע ו ר

הנטייה הטבעית היא להגיש ערעור בכל תרחיש בו נראה כי החלטת הוועדה הרפואית מקפחת או פוגעת בזכויותיו של מי שעמד בפניה

לעררים – דבר שלמעשה כרוך " בהפסד ערכאה".

מה הדין באותם המקרים שבהם ניתן לומר כי לא מדובר "בטעות" סתם אלא בכשל מהותי היורד לשורש עבודתה של הוועדה. האם גם במקרים אלו דרך הערעור היא הדרך הנכונה בנסיבות העניין? בכך נעסוק ברשומה קצרה זו. בפסק הדין המנחה בעניין המוסד לביטוח לאומי נ. פנחס ארבל (עבל 464/99 ) נקבע (ע"י כב' השופטת נילי ארד) כי רופא מטפל איננו יכול לשמש כפוסק רפואי בעניינו של אותו המבוטח וכאשר הדבר התרחש הרי שהמדובר בכשל הפוגם בעקרונות הצדק הטבעיים ועל כן החלטת הוועדה בטלה. התרופה לאותה בטלות הינה כינוס וועדה רפואית בדרג ראשון בהרכב אחר ולא עמידה בפני וועדה

פגם מהותי ככזה

ראיית

המביא לבטלות של וועדה רפואית מעיקרא נקבע מספר שנים קודם לכן גם בבית המשפט המחוזי בהחלטה מנומקת ומרשימה של כב' השופט דוד חשין בעניין ת.א. ( מחוזי ירושלים ) 669/90 שרביט מיכאל נ. כלל חב' לביטוח ( החלטה מיום 10.1.91 .) במסגרת אותה ההחלטה החליט ביהמ"ש על מתן רשות להבאת ראיות לסתירת קביעת המל"ל בתביעת פלת"ד וזאת בשל פגיעה בכללי הצדק הטבעי. באותו המקרה, הנפגע הציג בפניי הוועדה פגיעות ומגבלות אורתופדיות אשר נותרו לו בעטיה של התאונה ואולם הוועדה, מצידה,

עו"ד רון טלר

ראתה לנכון להזמין מצידה מעקב נסתר אחרי המבוטח. על יסוד ממצאי המעקב שללה הוועדה את נכותו של המבוטח אך בטרם שעשתה כן לא הזמינה אותו לעמוד בפניה ולהשיב או להתייחס לממצאי החקירה שהוזמנה. תוך שהוא פוסל את קביעת הוועדה מעיקרא בשל פגיעה בכללי הצדק הטבעי קבע ביהמ"ש את הדברים הבאים:

כל הזכויות שמורות I גיליון 3

9