18 הוא חי - קורות נער בשואה / אמירה ברזילי
שדיברו עלי ה, היא משהו רע מאוד נגד היהודים, אך כמה רע לא ידעתי, גם לא
הבנתי מדוע י רצו הגרמנים לכבוש את פולין, ומה לאנגליה ולצרפת דווקא, לחוש לעזרתה של פולין אם יפלשו לתוכה הגרמנים. הם לא עזרו
שהרי
לאוסט ריה ולצ'כוסלובקיה? ומדוע יעזרו דווקא לפולין ?
]ב[
לאחר יומיים של מנוחה בבית חזרתי ללימודיי בישיבה. טרם צאתי את הבית הזכירה לי אימא: " אל תשכח מו ישל' ה להתרחק מהגוי הזה סטאשק!" "כן, כן, לא אשכח," השבתי כדי לרגיעה בלבד, ושמתי פעמיי אל תחנת ת.ו החשמלי י שהיו עדיין נפוחים , וסימני מכותיו של סטאשק עדיין ניכרו בהם. קרבתי אל התחנה שממנה נסעתי מ די בוקר ל ישיבה בעיירה הסמוכה , אלכסנדר, ואליה שבתי לעת ערב בדרכי הביתה. בתחנה פגשתי בחבריי לישיבה, שמוליק ויה ע. וש "מה קרה לך, מוישל' ה?" נדהמו השניים כשראו את הפנסים הכחולים סביב עיניי. "זה שוב סטאשק?" ניחשו. הנהנתי בראשי לאמת את ניחושם ואמרתי: "בפעם הבאה יש לם על כך ביוקר! מנוי וגמור עמי." "לא כדאי לך להסתבך אתו," יעצו שמוליק ויהושע כאחד, אך בתוך לבם ידעו כי אותי קשה להניא מהחלטתי. גם חבריי האחרים בישיבה נדהמו למראה פני י עם הפנסים הכחולים, הם הסתכלו בי ולא אמרו דבר, וכי מה יגידו? מבטיהם אמרו הכול: שותפים היו לצערי ולסבלי אך חסרי אונים, וגם אם יש בכוחם להשיב מכות לא יעזו לעשות זאת. הגזירות נגד היהודים הלכו והתרבו מיום ליום ועמם גדל יחס הבוז שרחשו לנו שכנינו הפולנים ועוד יותר שכנינו הגרמנים, על כן ידעו כי מוטב להם להחריש בעת כזאת ולהימנע מלהתכתש עם ילדים גויים ש ניקרו על דרכם. השעה הייתה שעת בוקר מוקדמת. רוח סתו קרירה ליטפה את פני
Made with FlippingBook flipbook maker