18 הוא חי - קורות נער בשואה / אמירה ברזילי
הסברם , חשבתי שכל
"מניין לכם כל זאת?" תמהתי מאוד לשמ את ע ו
העולם כולו נלחם רק בגרמנים, וכל מי שנלחם בגרמנים הוא ידיד ליהודים, אך מסתבר שלא כך הוא הדבר, זה עניין הרבה יותר מורכב ממה שחשבנו. "הפרטיזנים שולחים אותנו למשימות המסוכנות ביותר בתקווה שניהרג." המשיכו שני הפרטיזנים היהודים לספר . "ואנו איננו יכולים לסרב," אמרו. "אם נסרב יסלקו אותנו מחברתם, ואז מה נעשה? לאן נלך?" "שתי ארנבות הם צדים בירייה אחת," אמרתי , "הם ש ולחים אתכם
, להילחם וגם מקווים שתיהרגו." פניתי לאיצ'ה ואמרתי: "בוא נשוב למחנה שלנו, שם טוב יו
תר."
"לכו לשלום," אמרו שני הפרטיזנים היהודים, "שובו למחנה הגרוע שלכם, הוא טוב יותר משוטטות ביער בין הפרטיזנים, גם פה הסכנה רבה." איצ'ה הרכין את ראשו. כל תוכניותיו ה תנפצו זה עתה. נפרדנו משני הפרטיזנים והמשכנו בדרכנו. עם ערב שבנו למחנה. יומיים שלמי ם נעדרנו ולא
נתגלה אם לאו . אם נתגלה נצטרך לתת את הדין על
ידענו אם דבר היעלמ תנו ו
כך, והדין יהיה אכזרי.
חיפשנו את האוזר שעליו יכולנו לסמך, ושאלנו בחרדה אם דבר בריחתנו נודע. הא וזר סיפר לנו כיצד הערים על הגרמנים הודות לחוסר הסדר ששרר , במחנה וכך הצליח להסתיר מהם את הדבר. בזכות מעשיו אלה זכה האוזר בחלק מהמזון שהבאנו.
Made with FlippingBook flipbook maker