18 הוא חי - קורות נער בשואה / אמירה ברזילי
בדרך לז'שוב
]א[
מחלת הטיפוס פגעה גם בי , וחליתי אנושות. שכבתי על דרגשי בבקתה ולא יצאתי לעבודה. כל היום הרהרתי במצבי. החום הגבוה, ההרגשה הרעה והמחשבות , דיכאו את נפשי וביקשתי למות. נזכרתי בשרוליק שהיה חולה , והמחשבות על שרוליק הובילו את מחשבות יי אל משפחתנו הגדולה שהתפרקה, התפורר ה ואבדה אט אט, עד שנותרתי אני לבדי. עתה, אין עמי אפילו אחד מבני משפחתי שיסעד אותי בחוליי. מוטב לו מתי אמרתי בלבי, למה לי חיים כאלה? עם תולק שהועבר למחנה הסמוך כמעט שלא התראיתי, לעתים ראינו זה את זה בדרכנו לעבודה, אך תמיד ממרחק רב , ולא הצלחנו לשוחח. למדנו להניף את , ידינו ולשאול זה לשלומו של זה בתנועות ידיים, וכך גם סימנו את מצבנו אם הוא טוב, רע או בינוני. כשראה תולק שמזה יומיים איננו נפגשים בדרך לעבודה, סיכן את נפשו, חמק ממחנהו בשעת לילה, התגנב אל תוך מחננו , ונכנס חרש לבקתה לברר מה עלה בגורלי. "מה אתה עושה פה?" תמהתי , ושמחתי כאחד לפגישה עם ידידי הוותיק. החזירו אותו למחנה שלנו, וש מחתי שנהיה שוב יחד. תולק שראה את מצבי, ליטף את ראשי ואמר: "לא, לא החזירוני, חשבתי שמא אתה חולה , ובאתי במיוחד בשבילך , לומר לך , כי שמעתי מפי אחד המפקדים הגרמנים, שדיבר עם חברו, ואמר לו כי מחר בבוקר ישלחו את כל לתומי סברתי כי ,
אנשים בתאי
בו המית
החולים למחנה השמדה. ל מחנה מיוחד שהקימו הגרמנים ל
גזים, ואחר ישרפו את גופותיהם לאפר.
סיכנתי את חיי על מנת שתבטיחני כי מחר תתייצב במפקד יחד עם כל הברי אים היוצאים לעבודה."
"אבל אינני יכול לצאת לעבודה," אמרתי.
Made with FlippingBook flipbook maker