18 הוא חי - קורות נער בשואה / אמירה ברזילי
בחזרה להוטה קומורובסקה
]א[
ז'שוב. לבי הלם מהתרגשות, אולי
באה הוראה להעבירנו ו לגט
, למחרת
יארע נס ואפגוש באבא, ב ברוניה ו ב נחמה, התפ ללתי מעומק לבי שמשאלתי אכן תתגש ם. אולי יש אלוהים בשמים, אמרתי ביני לביני , והוא זה ששלח לי את מחלת הטיפוס , כדי להביאני עד הל ו ם, כשם שעשה ליוסף בן יעקב , , אבינו שנמכר בידי אחיו לישמע , אלים כדי שברבות הימים הוא יצילם מרעב. גטו ז'שוב היה מחולק לשניים. חלק אחד נקרא "מחנה מעבר" ו החלק השני "מחנה עבודה" . במחנה המעבר גרו כל האנשים העתידים להישלח למחנות , אחרים רחוקים. במחנה העבודה היו אלה שהיה בכוחם לעבוד עדיין. אנו, החולים, הועברנו למחנ ה המע בר. מיד, כמובן, התחלתי לברר ולחקור אודות משפחתי , לשאול אם מישהו פגש בהם , או שמע מה היה גורלם. ואמנם השגתי ידיעות שהעציבו אותי מאוד. אבא נפטר מאותה מחלה שנתקף בה בליל , הגירוש כשציפינו בלילה הקר לרכבת שעות כה רבות , וקפאנו מקור. "רב הירש?" שאלו, "זה הצדיק ש היה ענו גדול וצנוע , ועל אף חולשתו סייע בסתר לכל נצרך ? אתה הוא בנו? זכות גדולה היא להיות בן לאב שכזה!" הם האמינו כי הוא היה אחד מל"ו צדיקים נסתרים, וסיפרו מה גדולים היו האבל והצער בגטו כאשר מת. ואף שהמוות היה זא עניין שבשגרה, כי מדי יום מתו אנשים רבים ונקבר ו נודע לי כי אחיותיי נשלחו באחד המשלוחים למחנה אחר, מחנה שממנו כבר לא חוזרים. לאיזה מחנה? לא הצלחתי בשום אופן לדעת, כי גם האנשים ניזונו מפי השמועות בלבד, שמועות שעברו מפה לאוזן, שלא היה להן אישור משום מקום מוסמך . , עתה ידעתי כי אבא ושרוליק נכחדו בוודאי, אך באשר לאחיותיי לא ידעתי, לכן בסתר לבי קיוויתי כי יבוא יום, אחרי המלחמה, שנשוב ונפגש ונתאחד שוב בצנעה, כשמת אבא ביכה אותו כל הגטו. שם , , בגטו
למשפחה אחת. לא רציתי להאמין כי נשארתי לבד מכל משפחתי כולה. ומוזר כי
Made with FlippingBook flipbook maker