18 הוא חי - קורות נער בשואה / אמירה ברזילי
פוסקוב
]א[
עובדים
בגטו לא נותרו עוד יהודים ה כשרים לעבודה, ולכן המשלוחים
של
חדשים לשלושת המחנות חדלו להגיע. מספר האנשים במחנות עצמם הלך ונדלדל, ואז החליטו הגרמנים לחסל את המחנות הקטנים ולרכז את כל האנשים במחנה אחד גדול. הועלינו על רכבות משא, והובלנו , כמו תמיד , דחוקים ודחוסים בתוך הקרונות למחנה פוסקוב שליד העיר קראקוב. פוסק וב היה מחנה גדול מאוד, מאורגן מאוד ושמור היטב. שתי גדרות תיל גבוהות ומחושמלות הקיפו אותו. בכל עשרה מטרים של הגדר הזדקר מגדל שמירה שעליו עמד זקיף חמוש במכונת ירייה. בלילה הודלקו זרקורים גדולים בראשי מגדלי השמירה , והאירו החשמלית, ובן רגע אינך, בן רגע עוברים מן העולם הזה אל העולם הבא. רק הצ יפורים יכולות לעבור במעוף מעל הגדר, להיכנס ולצאת באין מפריע. הארגון והסדר במחנה ניכרו בכל פינה ואתר. שני חלקים היו בו: האחד מחנה לפולנים "בוגדים" , כאלה שהתנגדו לשלטון הגרמנים על פולין , והשני – ליהודים. אנו ארבע מאות ששים ו אחד איש משלושת מחנות העבודה, רוכזנו במחנה היהודים. כולנו נחשבנו לבעלי מקצוע מעולים, אומנים במקצוענו. גרנו בשני צריפים ארוכים, מחצית מאתנו בכל צריף. בצריף עצמו היו דרגשים בשלוש קומות וע ליהם מזרני קש ושמיכות. הניקיון במחנה, בצריפים ובחצר בלט לעין. כאן פגשתי את תולק שפונה גם הוא ממחנה העבודה שלו , ושוב היינו יחד , לשמחתנו הרבה. יום יום , עם עלות השחר , התעוררנו ומיהרנו להתרחץ בחדר הרחצה שבו היה רק ברז מים אחד , והמים בו לא זרמו אלא טפטפו טיפין טיפין. לאחר עד למרחוק. מכאן לא ניתן לברוח, הרה תיר , כאן אפשר רק להתאבד. נוגעים בגדר
הרחצה הובלנו בשורות למפקד הבוקר. לאחר המפקד קיבלנו את מנת הלחם בת
Made with FlippingBook flipbook maker