18 הוא חי - קורות נער בשואה / אמירה ברזילי

, דווקא שמחתי במקטורני הגדול. "אני דווקא שמח מאוד

מקטורני, אך ,אני

במקטורני הגדול," אמרתי, "יש בו כיסים גדולים ואוכל להטמין בהם מזון אם יימצא לי," כבר למחרת התברר לי כי חלומותיי אינם בני הגשמה, ומחנה פוסקוב איננו מחנה העבודה הוטה קומורובסקה. כאן, בפוסקוב , למדתי מה הם סדר ומשמעת גרמניי ם, והבנתי : מדוע בהוטה קומורובסקה יכולתי לחמוק מן המחנ , ולשוב , בחזרה מבלי שאיש יגלה את בריחתי. המשמעת בפוסקוב הייתה חמורה מאוד, אפילו הצריפים במחנה פוסקו ב היו בנויים בסדר מופתי , ולא היו מפוזרים על פני השטח כמו בהוטה קומורובסקה. הנוקשות זעקה מכל פינה ופינה. כשחזרו העובדים מדי ערב מחוץ למחנה נבדקו בדיקה יסודית ביותר, וכל אלה שבכיסיהם נמצא מזון נשלחו לתלייה על עמודים שהזדקרו במרכז המחנה , בשל . שעברו עבירה על הוראות הגרמנים דינה היה מוות בתל ייה. והגופות התלויות היו מזכירות ליושבי ה מחנה מה יהיה דינם אם יעברו על ההוראות. גם ההוראות היו מדוי קות מאוד וגם העונשים שבאו בעקבות העבירות. "מאז שא ני עובד במטבח," אמרתי לתולק שעבד בניקיון החצר, "אני יכול מ די פעם לחטוף משהו לפי באין רואה, למשל , כשהשומר איננו שם לב , כל כך, אז , אני יכול , לפעמים לסחוב משהו גם בשבילך." תפקידי ב מטבח היה קבוע: ניקוי הסירים ושטיפתם, ניקוי הכיריים והמטבח, והעיקר: קילוף תפוחי האדמה למרק של ארוחת הערב. הבעיה הייתה שהזמן שניתן לי לקילו ף היה קצר מדי , ובקושי הספקתי לקלף את כל הער מה. י לגרמ נים לא היה אכפת אם לא הספקתי, כי אז לחבריי היה פחות מרק, ואני ידעתי כי זוהי מנתם היחידה במשך כל היום. לכן התאמצתי תמיד בכל כוחותיי להשלים כל את לקלף . הכמות עבירת הכנסת מזון ואוי לו למי שהעז לברוח - כל הסיכויים שייתפש ויירה למוות היו ממשיים . ביותר