18 הוא חי - קורות נער בשואה / אמירה ברזילי
]ב[
במחנה פוסקוב פגשתי את דויד שהגיע למחנה מארץ ישראל, הכיצד?? דויד נולד בפולין. בהיותו ילד קטן עלו הוריו לארץ ישראל והתיישבו בתל אביב. הם הקימו מפעל קטן לייצור מברשות , והתפרנסו ממפעל זה. מהוריו שמע דויד על פולין, מקום הולדתו. בפולין היו לו בני משפח ה שעמם התכתבו הוריו בדייקנות
רבה.
פעם אף הגיעו דודיו לבקר בתל אביב , ואז הזמינו את דויד לבוא לבקר
, אצלם בפולין. כשגדל החליט דויד לבקר את דודיו, זה היה זמן קצר לפני המלחמה, אך איש לא העלה בדעתו שהגרמנים עומדים לפלוש לפולין, איש לא
ך נקלע דוד הישראלי למהומות המלחמה
חשש מסכנה הממשמש וכ וא, בת ל
, בפולין והגיע עד מחנה פוסקוב.
בערבים היה דויד מספר לנו על ארץ ישראל, על תל אביב העיר הצעירה, על הקיבוצים, על החיים הנפלאים בקיבוץ ובארץ ישראל בכלל, ללא רדיפות
אנטישמיות, ללא פחדים ללא הגבלות.
בטוח שהוריי דואגים להוצי א אותי מהתופת הזו כאן, הם ודאי עושים
"אני
את כל המאמצים, אין לגרמנים שום רשות לכלוא אותי כאן , כי אינני פולני, אני מארץ ישראל !" אמר בגאווה ובביטחון מוחלט , שהוריו אכן דואגים כבר לשחררו. סיפוריו של דויד על ארץ ישראל נשמעו לנערים במחנה מופלאים ומרתקים ביותר , "ארץ ישראל," הוספתי "הייתה משאת נפשם של אבא ואימא אך , תוכניתם לא צלחה בידם , ולא יכלו להגשימה. אם אזכה לצאת מן הגהינום הזה , אני נשבע כי אסע לארץ ישראל." "כשנגיע לארץ ישראל , תבוא לבקרני בביתי בתל אביב" אמר לי דויד. ימים אחדים לאחר בואנו למחנה , קיבלנו בגדים: מ י מכנסיים, מי מקטורן ומי חולצה. הצרה הייתה : אף אחד לא קיבל בגד במ ידתו הנכונה. כהרף עין הפך המקום ליריד. כל אחד ניסה למצוא בגד המתאים יותר למידותיו , ולהחליף עם
חברו. אני קיבלתי מקטורן גדול מאוד ממידותיי. אחדים ניסו להחליף עמי את
Made with FlippingBook flipbook maker