18 הוא חי - קורות נער בשואה / אמירה ברזילי
ראשיתו של המחנה הייתה מגרש ריק מוקף גדר ללא צריף אחד, והוא
שימש מכלאה לשבויים רוסיים, הראשונים שנפלו בשבי הגרמנים. השבויים הוחזקו בחצר , מתחת לכיפת השמים . בחורף הקר, ישנו ע ל הקרקע , וכמעט שלא קיבלו מזון. ס בלם של השבויים הרוסיים היה לאין נשוא עד כי לא יכלו לעמוד בייסורי והתח , הרעב ילו לאכול את בשרם של המתים ה רבים
שנמצאו
כדי לשרפם .
מדי יום , ונגררו לקצה המגרש, שם נערמו
בערימה
עד אשר הפכה לגבעה של ממש.
מיום ליום הלכה ערימת הגוויות , בהה וג
השבויים כינו אותה בשם ' גבעת הגוויות' . כשאני הגעתי למחנה היו בו כבר , צריפים והוא היה שונה מאותו מגרש חשוף שהיה בתחילה, אך השם ' גבעת ' הגוויות עדיין היה בשימוש. על אכזריות הגרמנים במחנה זה היו סיפורים רבים, אחד מהם סיפר כי יום אחד הציבו הגרמנים שולחנות בחצר, פרשו עליהם מפות לבנות ו ערכו סעודה דשנה. את השבויים הרעבים הושיבו מסביב לשולחנות הערוכים לתפארה , וביק שו מהם לחייך אל מול המצלמה שת צלמם בשעת הארוחה. השבויים , שראו את המטעמים על השולחנות , היו בטוחים שלאחר הצילומים הם ייהנו מן המטעמים. הם הצטלמו וחייכו , ומילאו את כל בקשת הגרמנים בת קוו ה שהנה הנה , מגיעה גם הארוחה. לאכזבתם הרבה, אך נסתיימו הצילומים ובידי הגרמנים היה תיעוד על הארוחות הדשנות , שבהם כביכול, מאכילים את השבויים , נשמעו צעקות י פמ הגרמנים: " לא לנגוע ולא לקחת מהמזון שעל השולחנות. " בבושת פנים ובאכזבה מרה , גורשו השבויים מן השולחנו ת לחדריהם כשהם נותרו רעבים יותר מתמיד. הגרמנים נזקקו לצילומים כדי להז ם את ההאשמות שהועלו נגדם כי המיתו את השבויים ברעב. אולם איש מן השבויים הרוסים לא נותר בחיים כדי להעיד על מעשי הגרמנים, ולאשר את הרעב שנכפה עליהם. רק השם ' גב עת הגוויות' והסיפורים כרון. לזי ו נותר
Made with FlippingBook flipbook maker