18 הוא חי - קורות נער בשואה / אמירה ברזילי

לא ידענו להחליט מי גיבור יותר גדול, שצ'ופק שאיבד עצמו לדעת, או נוח

שהעז לסכן את נפשו , ולהגניב לו את סכין הגילוח? שצ'ו פק הפך לסמל של גבורה בעינינו ונושא להערצה. הגרמנים ידעו כי גם אחרים לא יהססו ללכת בעקבותיו, ועל כן מאז אותו יום הפחיתו בטקסי התלייה במחננו, אולם במחנה הפולנים רבו התליות מאוד, ולא חלף יום מבלי שגוויות אחדות נעו על חבל התלייה. יום יום לאחר שיצאו האנשים לעבו דה, ערכו הגרמנים בדיקה בצריפים, מדרגש לדרגש עברו כדי לוודא שהמיטות מסודרות לפי דרישותיהם . השמיכה צריכה הייתה לעט וף את המזרן כך שהוא ייראה כמו תי בה מנוסרת, אך כיצד לעשות זאת עם מזרן ממולא קש , שאין לו כלל פינות ? ואף על פי כן היו המזרנים לבסוף כתיבות מנוסרות כדברי הפתגם: "אם רוצים גם מטאטא יורה.". כאשר חלפו ימים אחדים ללא עונשים מצד הגרמנים הם הפכו חסרי מנוח , , ם. על כ ן כאשר קרא המפקד הגרמני במפקד הערב מספרים אחדים וביניהם גם המספר 85 , מספר הדרגש שלי, כך כונינו במחנה פוסקוב, על פי מספרי הדרגשים שלנו ולא על פי שמותינו. ידעתי , אם קראו את מספרי , צפוי לי עונש, אך לא ידעתי על מה וגם , ולמה אשמתי הייתה כי מזרני לא היה מסודר כראוי, בשעה שלי נדמה היה שדווקא באותו בוקר הצלחתי לסדר את מזרני טוב יותר מאשר בכל בוקר אחר. מובן שלא היה בפני מי להתלונן , ולא היה עם מי להתווכח, אם הדבר נקבע על ידי הגרמנים, הדבר הפך ל עובדה שאין עליה עוררין, והעונש היה עשרים וחמש מלקות שאולקה למחרת במפקד הבוקר. , עם ערב ניגש אלי הקאפו של הצריף ולחש לי באוזני: "אני אהיה המצליף שלך מחר בב וקר, כך הודיעוני זה עתה. כרוך לך מגבת על אחוריך בתוך המכנסיים כדי שהמכות תכאבנה מה שפחות . אני לא אחפש במכנסיך אם הטמנת בהם דבר מה, ואשתדל להצליף בך חלש ככל שאוכל." וחיפ שו קורבנות להתעלל בהם לרווחת לא יכולתי לנחש את הסיבה לעונש.