18 הוא חי - קורות נער בשואה / אמירה ברזילי

בתום שבוע אמר אותו קאפו לאחראים עליו: "הם נענשו דיים, אפשר כבר

להחזירם למחנה היהודים , ואז שלח ו נו חזרה למחננו. " לו ידעתם כמה אוכל יש במחנה הפולנים," סיפרו השניים, " במו עינינו

למחנה

חזינו בשפע המזון שמקבלים הפולנים כאשר הגיעה , יום אחד ,

אלינו,

היהודים, משלחת עם מזון מ המחנה שלהם ".

"שומו שמים ! מה קרה כאן?" תמהנו עוד יותר, "קודם סיפורם המוזר של תולק ונוח , ועתה משלוח של מזון? " הקאפו 'הפולני' למראית עין, הצליח להערים על הגרמנים שרצו להעניש את הפולנים השנואים , ושכנעם להעביר את חבילות המ זון שמקבלים הפולנים ממשפחותיהם , למחנה היהודים , "זה יהיה עונש מצוין לפולנים אם נמנע מהם מעט מזון , " אמר אותו קאפו מתחזה וערמומי, "וגם נחסוך ב הוצאה ש יהודים. ה לע ל מזון " , שבוע ימים זכינו מידי יום , במשלוח מזון ממחנה הפולנים , ואיש לא חשד ב קאפו 'הפולני' כי יש לו כוונות נ סתרות בשליחת חבילות המזון למחנה היהודים, ומצב בריאותנו הלך ו השתפר מעט. יום אחד החליטו הגרמנים כי יש לגוון את סוגי הענישה שלנו. הם השתעממו להעניש אותנו תמיד באותם עונשים, והעונשים, כאמור, היו אמצעי הבילוי שלהם. על כן הפעילו את כוח דמיונם ה יוצר, והמציאו עונשים חדשים וכך במשך לנתר מסביב לצריפים הארוכים של המחנה .ים צפרדע כ אף כי מצבנו הוטב מעט , אף על פי כן היינו חלשים , ולא רגילים בניתור, אך השומרים הגרמנים שנהנו מהשעשוע החדש שהגו, האיצ ו בנו להמשיך ולנתר, וכדי להקשות עלינו עוד יותר , ולהגדיל את הנאתם, הניחו ארגזים במקומות אחדים מסביב לצריפים, כדי שנ דלג מעליהם. מי שלא ניתר או מי שנכשל, ספג הצלפות קשות מהשוט שהיה תמיד בידי הגרמנים. ההצלפות בשוט וקולות הצליפות שעשעו את הגרמנים מאוד. כוחי לא עמד לי עוד לנתר , והרגשתי כי עוד מעט קט אני מועד וצונח ארצה לבקרים. יום אחד , ציוו עלינו לרדת לישיבת צפרדע , ועם הישמע אות , השריקה

באפיסת כוחות. אם אפול יצליפו בי בשוט ואז אולי יחסלוני לגמרי, עלו