18 הוא חי - קורות נער בשואה / אמירה ברזילי

גם בגלייביץ לבשנו בגדים מבד מפוספ ס ועליו היה חתום מספרנו האישי,

אותו מספר שקיבלנו באושוויץ , ולידו סימן זיהוי נוסף , שנאלצנו לענוד ליד המספר. סימן הזיהוי היה מורכב משני משולשים צהובים שהושמו זה על גבי זה ויצרו יחד מגן דוד. היו מגיני דוד בצבעים שונים. הצבע שלנו , היהודים, היה צהוב ו סימל את

יהודים,

הבושה. כל עונד סמל צהוב אות קלון הוא לו. את אות הקלון ענדו קר

ה אנשים שיש להתבייש בהם.

אסירים פוליטיים ענדו מגן דוד בצבע אדום, הרוצחים ענדו מגן דוד בצבע שחור, והגנבים ענדו מגן דוד בצבע ירוק. מה הכי כדאי? תי אלש את עצמי, מובן

. ערב רב של סמלים ענדו האנשים במ חנה, וכל סמל

שלא מצאתי תשובה לכך

הצהיר בפרהסי ה מיהו האדם העונד אותו.

היו במחנה גם אנשים שענדו שני צבעים כגון : משולש אחד אדום ומשולש אחד שחור, אלה ה י ו אסירים פוליטיים שגם היו רוצחים. אלה שענד ו סמל שחור ולידו סמל ירוק היו גם רוצחים וגם גנבים. הסדר והארגון של הגרמנים שלטו בכל חיינו. והכ ל היה כל כך מסודר, הכול היה כל כך ברור: ההוראות של 'עשה' ו'אל תעשה' היו חד משמעיים, לא ניתן לטעת בהם. מחננו, גלייביץ שלוש, היה מחנה עבודה שבו היו רק בעלי מלאכה. ה אחראי על החשמלאים היה נתן ז'פקוביץ'. הוא בחר בי להצטרף לקבוצתו . מאז התיקון שעשיתי במרפסתו של שמי הלך ,דט לפניי שמי כחשמלאי. עבדנו בכל עבודה שנדרשנו לה, כל עבודה שבה נזקקו לחשמלאים. כל יום הולדת הזכיר לי את משפחתי שאבדה. למעלה מארבע שנים עברו מאז תחילת המלחמה, וכמעט רבע מחיי חלפו עלי במחנות עבודה, מחנות השמדה ומחנות ריכוז - הרהרתי לעצמי בעצב. ביום הולדתי 81 ה הייתי אמור לסיים את לימודיי בישיבה ולקבל סמיכות לרבנות. במקום סמיכות לרבנות קיבלתי סמיכות לסבל וליסורים . במחנות ביום בואנו לגלייביץ מלאו לי 18

שנים.