18 הוא חי - קורות נער בשואה / אמירה ברזילי

למחרת בבוקר ניגש אהרון

שנתיים פחות מבלי לחשוב מה עלול להיות

בעתיד.

אל הקצין הגרמני, לפי הוראותיו, והלה אמר לו: "לך לצריפך וחכה שם עד שאסים את סידור העבודה של כל הקב וצות. " חזר אהרו ן לצריפו , כפי שציווה עליו הקצין הגרמני, אבל בחששות גדולים, אך מש הגיע לפתח הצריף, התנפל עליו מיד האחראי על הב לוק ובלי לשאול את אהרון לפשר חזר תו לצריף, החל להצליף בו בלי רחם, כי סבר שהוא משתמט מעבודתו. יננו משתמט , כי כך הצטווה על ידי האחראי למטבח, אך האחראי על הבלוק מאן בכל תוקף לשמוע את , דבריו והמשיך להצליף בו כשהוא כל הזמן צועק על אהרון , ו לכן אינו יכול לשמוע א : ותו "צא מהצריף, אין לך מה לעשות פה!" באין ברירה , יצא אהרון לחצר, ושם פגש בשומרי החצר ששמעו א ת צווחותיו של האחראי לבלוק, הם לא חשב ו אהרון ניסה להסביר לו , בין מכה למכה כי א ,

פעמיים, והחל ו גם הוא מיד לצעוק עליו, להכותו מבלי לברר מדוע הוא מסתובב

להקשיב לו.

"מה אתה מסתובב באפס מעשה?" גם ה

ם מיאנו

במקום,

אובד עצות, חבול ומוכה , לא ידע אה רון לאן יפנה. בכל מקום ציפו לו

מכות

הצלפות וצרחות . שעה וח צי הסתובב בין מכים למכים עד אשר התפנה לבסוף

הקצין הגרמני. "מכיוון שאתה כל כך צעיר," אמר, "לך למטבח וקלף תפוחי אדמ ה." וכך שיחק לו מזלו של אהרון ל הגיע למטבח, מחוז חפצם של הרבה אסירים, כי המטבח נחשב כמציל ומושיע מוות. המ לילה אחד, עת כולנו היינו שקועים בשינה, התעוררנו לקול מטוסים שקרבו למחנה. הם הנמיכו טוס , ואז נשמעו שריקות צורמות של פצצות שהושלכו , עלינו והתפוצצו בקול רעם אדיר שזעזע את כל המחנה. היו אלה האמריקאים שהפציצו את בית החרושת לנשק ה , סמוך והצליחו לפגוע בו פגיעה ישירה. כולנו בצריף התעוררנו לקול ההפצצה וה תיישבנו על דרגשינו . ומה אם

הפגיעה לא תפגע בול בבית החרושת, ותסטה מעט , ותפגע בנו? הרי אנחנו כל