18 הוא חי - קורות נער בשואה / אמירה ברזילי
משקרבו אלי נו הרצים , ושמענו את דיבורם, זיהינו את השפה הגרמנית
שבפיהם. באחת נפל לבנו בקרבנו, חזרנו מיד למקלט , ומוחי החל לעבוד במהירות : נטלתי על עצמי את האחריות ואמרתי כמפקד: "אם ישאלו מי אנו , נאמר שאנו פולנים, שה י ינו במחנה עבודה , וברחנו מן הרכבת כי לא יכולנו לסבול את המחנק והדוחק בקרון. עתה , אנו רוצים לחם ועבודה. גרמנית איננו יודעים ואיננו מבינים, זכרו! ושולם יהיה הדובר שלנו , כי הוא בעל כישרון למשחק, וידע להעמיד פנים ולשכנע כי דברינו אמת." שולם העמיד פני מגמגם, והית ר, כלומר: כולנו, כמי שאינם מבינים את השפה. הגרמנים ציו ו עלינו , בתנועות ידיים, ללכת עמם יחד, ומיד הודיעו בקשר לחבריהם הגרמנים כי מצאו נמלטים מן הרכבת, אחר הודיעו גם למשטרה הצ'כית בעיירה הסמוכה צ'מושנה, וגם לגסטאפו בעיר פילז ,ן שהייתה קצת יותר מרוחקת , על האוצר שנפל בידיהם . הובאנו למפקדה הגרמנית בצ'מושנה, שם פגשנ ו באחד מנוסעי הקרון שהיה עמנו יחד , וקפץ גם הוא אחרינו מן הרכבת , לאחר שראה אותנו קופצים ממנה. לרוע מזלו ומזלנו , נפל הישר לידיהם של גרמנים שרחצו בנהר בשעה שחלפה לידם הרכבת. הם ראו את הקופץ מן הרכבת הנוסעת, תפשוהו והביאוהו למפקדה הגרמנית. מרוב פחד ו בהלה סיפר , הנתפש מבלי שנשאל כלל, כי עוד אנשים קפצו מ הקרון, ואף הצביע על המקום המדוי ק בו קפצ נ ו. נראה שהוא כל כך נבהל עד כי לא יכול היה לשקול את מעשיו בהיגיון , ומסר אותנו לידיהם . הקצינים ה גרמנים במפקדה שראו אותנו בבואנו, שאלו בכעס את מלווינו הגרמנים : "מה הבאתם אותם א לינו, מדוע לא חיסלתם אותם ישר בשדה?" הם לא רצו להיות טרודים בטיפול באסירים נמלטים בשעה שחייהם שלהם ים תלוי להם מנגד ו נתונים בסכנה. הם שלחו אותנו למשטרה הצ'כית המקומית . השוטרים הצ'כים שאלו אותנו מי אנו ומניין באנו, ואנו סיפרנו להם את כל האמת. השוטרים הצ'כים נדו לנו ואמרו בצער: "אלמלא הודיעו עליכם לגסטאפו בפילזן יכולנו להחביאכם כאן ימים אחדים עד שיגיעו הרוסים או
Made with FlippingBook flipbook maker