18 הוא חי - קורות נער בשואה / אמירה ברזילי

הזה, ומה הן תוכניות הגרמנים לגבינו. החברים סמכו עליי מאוד , וסברו שאני

אמלא את המטלה הזו טוב מכל האחרים. מכיוון שקו החזית הלך וקרב אלינו, חששנו מאוד פן ירצו הגרמנים לקחת אותנו עמם , אל מקום חדש , כאשר יימלטו גם הם, או או לי גרוע מכך ימיתו אותנו בטרם ילכו. שמחתי מאד לצאת מהתא הקטן והצר כדי ללכת לעבוד , לשאוף אוויר צח, אוויר של חופש שנמנע מאתנו מזה זמן רב. העבודה שקיבלתי הייתה לנ סר עצים תחת השגחתו של שבוי רוסי. השבוי הרוסי קיבלני במאור פנים, הוא חייך אליי, ניסה לעודדני במילות נחמה, חשתי כי הוא עושה מאמצים למצוא חן ולהתיידד אתי . לאמתו של דבר , חששתי מפניו: אמרתי בלבי : הזהר לך אל תבטח ברוסי הזה, אולי הוא שליח הגרמנים כדי לבדו ק אם דיברנו אמת באמרנו כי אנו פולנים בני פולנים. השקר ששיקרנו לגרמנים בדבר מוצאנו רדף אותי. חשתי כל הזמן כגנב שעל ראשו בוער הכובע , והכובע הזה מכריז כי אני שקרן. משום מה חשבתי שהגרמנים יודעים כי שיקרנו להם , ובדרך של עורמה הם רוצים לגלות זאת ולהענישנו על כך , והשבוי הרוסי הוא השליח שצריך להפילני בפח לגלות לו את התרמית. אני לא אגלה, הוא לא יצליח לדובבני לגלות לו את סודותיי. הסתגרתי בתוך עצמי, עבדתי במסירות רבה, אף מיעטתי לדבר, נמנעתי מלהיענות לחיוכו ולהתנהגותו הנחמדה אלי , שמא אפול בקיסמו. השבוי הרוסי דיבר אלי , שוב ושוב דברי נועם , אך אני שתקתי כדג. לאחר ימים אחדים נוכחתי לדעת כי כל חשדותיי היו לשווא. השבוי הרוסי היה באמת אדם נעים הליכו ת , חביב מטבעו. הוא נתן לי לחם שטמנתי בכיס , בגדיי ושמרתי אותו עד הערב לעת שובי מהעבודה , עת אוכל לחלוק את הלחם

בעיניי

עם חבריי לתא.

השב וי הרוסי גם סיפר לי כי הצבא המשחרר מתקדם והולך , ויום

השחרור כבר איננו רחוק. החדשות האלה שמחו את לבי עד מאוד , ולא יכולתי