18 הוא חי - קורות נער בשואה / אמירה ברזילי
עוד להתאפק, וחיבקתי את ידידי , השבוי הרוסי , ונשקתי לו, וגם הוא נשק לי
בחיבת אמת .
]ג[
לאחר ימים אחדים נוספים , נקראנו כולנו לעבודה, כל חב ריי לתא. נשאלנו מה אנו יודעים לעשות, אנטון - שולם עבד בנגרות, רומק - סטאשק עבד בניקיון, - ארטיק אהרון הרס את עמ ו די התלייה שהיו בבית הסוהר , ושימשו את הגרמנים לתליית שבויים. רבים ניתלו על עמודים אלה. אך הגרמנים חששו מפני עדות שתישאר לרעתם , ועל כן , השתדלו להעלים עד ויות אלה. גם הם חשו באווירה החדשה שמנשבת סביבם , ופחדו מפני הנקם שיבוא ללא ספק. בחשמלאות ובטבחות, ו לכן ביקשתי לעבוד במטבח. ידעתי , אין טוב מהמטבח לשרוד. המטבח הינו מקום מבטחים, וקרש ,אני מאז המלחמה , י התמחית
הצלה.
: אחד לאסירים ואחד לגרמנים. המזון בשני
שני מט בחים היו בבית סוהר ה
המטבחים היה שונה תכלית שינוי. אני עבדתי במטבח הגרמנים ואף שמזונם נמצא להם בשפע , שמר עליי מפקד המטבח בשבע עיניים לבל אקח חס , וחלילה , ממזונם של הגרמנים. אני בישלתי להם, אך נאלצתי לאכול יחד עם שאר האסירים את האוכל הדל והקר שניתן להם בעמידה
בחוץ.
אף על פי כן הצלחתי לעיתים לגנוב מעט גבישי סו כר ולהביאם לתאנו, שם
הסתרנו אותם באחד המזרנים, ובכל פעם שהרעב הציק לנו, נטלנו גביש סוכר, מצצנו אותו בתאווה ורווח לנו מעט.
והכ ל אני יכול לסבול, חשבתי לעצמי, ובלבד שלא יגלו שאנו יהודים.
אולי לו ידעו זאת כב ,
ר מזמן לא היינו בין החיים, וא ו לי אנו היהודים האחרונים
שנותרו בכל אירופה , ואנו חייבים להישאר בחיים למען זכרם של משפחותינו ושל עמנו, העם היהודי שאותו תכננו הגרמנים למחוק מעל פני האדמה , כך
הבטיח היטלר לפני שנים מעטות: לחסל את היהודים לעולם ועד .
Made with FlippingBook flipbook maker