18 הוא חי - קורות נער בשואה / אמירה ברזילי
סלרנו
באיטליה נפרדו דרכינו : של שולם ושלי. שולם רצה לנסוע לאמריקה , שבה היו לו קרובים, אמריקה נצטיירה מאז ומתמיד כארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. אהר ון מצא לו חברה יהודייה פליטת המלחמה ששרדה גם היא כמותו את כל מאורעות המלחמ , ונותרה לבדה. הם קשרו את חייהם זה בז ה, וטרם החליטו לאן מועדות פניהם , האם לאמריקה או לארץ ישראל, וא ו לי למצוא מקום כלשהו ביבשת אירופה. אני החלטתי שאני רוצה להגיע לארץ ישראל ויהי מה. שום מעצורים לא יוכלו לעמוד בפני רצוני. הבטחנו זה לזה כי נש מור על קשר שלעולם לא יינתק. , של אהרון שמעתי כי פליטים הרוצים להגיע לארץ ישראל מתאספים בעיר סלרנו שבה חנו חיילי הב ריגדה היהודית, חיילים יהודים מארץ ישראל, שסייעו רבות לפליטים לעלות לארץ ישראל. למעלה משנה שהיתי במחנה הפליטים של סלרנו , היו שם פליטים מכל ארצות אירופה. חיכיתי לתורי לעלות לארץ ישראל. הבריטים לא נתנו לפליטים ויזות לעלות , רק בודדים זכו לכך מפעם לפעם. הדרך ל א דחקה לי , כי שנת הציפייה הזו הייתה שנה נהדרת. ארגון האו"ם לפליטים, אונר"א, סיפק לנו מזון בשפע. מדריכים מארץ ישראל הגיעו במיוחד למעננו ל מחנה באיטליה. הם ערכו לנו טיולים , לימדונו שירים וריקודים מארץ ישראל, הם לימדונו עברית הם סיפרו לנו על תולדות הארץ ועל ה , חיים בה ונפשנו יצאה להגיע אל הארץ הנכספת. במחנה סלרנו פגשתי את שרה, פליטה מלטביה, נמוכת קומה , בהירת שיער ובעלת עיני תכלת גדולות. היא נראתה צעירה מ שמונה עשרה שנותיה, היא הייתה מאוד רזה, נראתה חלושה , ופחד תמידי נשקף מעיניה. היא הייתה צמודה בכל מקום , שנהיה נכתוב זה לזה ונספר על חיינו ועל מעשינו ב , כל מקום שאליו משם ניצור את הקשר .
נגיע
Made with FlippingBook flipbook maker