18 הוא חי - קורות נער בשואה / אמירה ברזילי

כשבגרו נשאו להם נשים בהפרשי זמן קצרים, הולידו ילדים וגידלום, אלא

שארדננז לא היה אדוק כמו אבא. מבט של תמיהה השתרר על פני ו של אבא בבואם לפתע באחד מערבי השבוע החשוכים , מבלי להודיע קודם לכן על בואם. אבא נחרד, לבו ניבא לו כי משהו חשוב יש בפיהם לומר. ביקורים נה גנו לערוך זה אצל זה רק בימי שבת וחג. אולי בשורה רעה בפיהם , חרד לבו של אבא. "באנו לספר לכם כי אנו עומדים לעזוב את לודז' ואת פולין בכלל ". "עוזבים?? ? לאן עוזבים? " קרא אבא בקול רם.

"אנו עוקרים לברית המועצות." "ומה על בית המלאכה שלכם ועל הבית היפה?"

"מכרנו הכו ל, את בית המלאכה וגם את הבית. מכרנו לגוי אחד ששילם לנו את הסכום שביקשנו." "מה?? ?" פרצה קריאה של תימהון מגרונו של אבא, "מכרתם את בית המלאכה וגם את הבית, ואתם עוקרים לברית המועצות? מדוע מכרתם הכול?

אולי תתחרטו ותרצו לשוב ? מדוע לא סיפרתם לנו קודם ? אינני מאמי ן למשמע

אמר אבא וטון נעלב נשמע בקולו.

אוזניי!"

"נו, אתה מבין" אמר ארדננז כמצטדק. "המצב בפולין הולך ומחמיר, הגזירות החדשות לבקרים אינן מבשרות טוב, המיסים הולכים וגדלים, והאיסור על גויים לקנות מיהודים מחמירים עוד יותר את המצב. כמעט ולא נותרה לי עוד פרנסה. ג ם שמעתי אומרים כי הגרמנים עומדים לפלוש לפולין. יחסם של הגרמנים ליהודים בגרמניה ובאוסטריה כבר איננו סוד. אין אנו רוצים לחיות תחת שלטון הגרמנים, ומכיוון שברית המועצות והגרמנים חתמו ביניהם חוזה של אי

התקפה , החלטנו לעקור לברית המועצות שאליה בוודאי לא תגיע המלח

מה."

יי "ומי תן לכם אשרות כניסה לברית המועצות?" הוסיף אבא לשאול.

"אומרים כי אפשר לשחד את שומרי הגבול במענק כספי," אמר ארדננז. "אנחנו נסע עד הגבול שביו בר ית המועצות לפולין ושם כבר נטכס עצה."

Made with FlippingBook flipbook maker