18 הוא חי - קורות נער בשואה / אמירה ברזילי
"אני יודע עד מה קשה לך לבד," אמר הדוד שלמה, "אך אנחנו נוסעים לנוח
מעבודה ולא לבלות. ואתם נוסעים אתנו כמנהגנו מדי שנה בשנה. מנוחה זו נחוצה לך מאוד לאחר כל מה שעבר עלי ך לאחרונה. גם הילדים מצפים כל כך לח ופשה זו, ולמה תמנע אותה מהם?" אבא הניע בראשו לאות סירוב, אך הדוד אמר בתקיפות: "אם אינך נוסע עמנו, גם אנו לא ניסע." כששמע אבא את דבריו ההחלטיים של הדוד, ניאות להצטרף לנסיעה, ולו רק כדי לא למנוע ממשפחת הדוד שלמה את החופשה לה ציפו כל כך. "כמה אני שמח שאבא הסכ ים סוף סוף לנסוע," אמרתי לפולה בדרך
ועיניה אמרו כי גם היא מאוד שמחה. "נשוטט
לעיירת הנפש. פולה חייכה ,אלי
ביער, נלקט פטריות ונאסוף גרגרים." אמרה.
שעות רבות שוטטנו פולה ואני לבד בין עצי האשוח , ביער ש כשאנו מחזיקים ידיים ומסייעים זה לזה לע בור את מכשולי הענפים היבשים שקרס ו
וחסמו את השבילים.
, מהעצים
בשלג
,שם בסתרי היער , חשנו לבדנו בעולם קסום ומופלא השרוי באפלולית
קרירה. דמיינו לנו עולם שמחוץ לעולם המציאות שלנו העצוב והקודר, שם חיינו ב עולם שכולו אור וזוהר, עולם של שנינו לבד ובו הרבינו לשהות. וצחוקנו הרם הדהד בין ענפי העצים. לעתים העיר צחוקנו איזו ציפור שנמנמה על אחד הענפים והיא פרחה לה בחטף מרוב שיחקנו במחבואים ובתו , פסת שם, בעבי היער, גיליתי לפולה , לראשונה , את אהבתי לה, והיא גם כן השיבה לי באהבה. "איזה יום נפלא היה היום!" אמרתי לפולה בדרכנו חזרה הביתה, "זה זמן רב שלא היה לנו יום כל כך טוב, הלוואי והיום הזה לא ייגמר " לעולם, אמרתי לה, והיא הוסיפה: "הלוואי וכל השעונים שבעולם יישברו, והזמן יעצור מלכת, " אמרה פולה ופרצה בצחוק לשמע בקשתה המוזרה . נטלתי את ידה של פולה בשתי ידי , והסתכלתי בה , כל כך רציתי לחבקה
פחד.
ולאמצה אל לבי, אך ידעתי שלחטא ייחשב לנו הדבר, ולא רציתי להחטיא את
Made with FlippingBook flipbook maker