18 הוא חי - קורות נער בשואה / אמירה ברזילי

וכל בני המשפחה ישבו בחדר האורחים בפנים

אורות קטנים ד קו בו, ל

הם למדנו כי משהו נורא

רציניים. כל אחד היה שקוע בתוך עצמו. מהבעת פני

קרה, ונשתתקנו באחת , כדי לא להפר את השקט המאיים.

את מלאי הפטריות הנחנו בשקט במטבח , ועל קצות אצבעותינו הצטרפנו אל היושבים , כשאנו סקרנים לדעת מה קרה בזמן העדרנו. "מה קרה?" לחשתי לבסוף על אוזנו של שרוליק. שרוליק הסתכל בי כאילו חכך בדעתו אם להשיב על שאלתי ולבסוף אמר: "הגרמנים פלשו הבוקר לפולין והחלו במסע כיבושים." כל הדיבורים על מלחמה, על פלישה גרמנית, על חל ו קת פולין ומחיקתה שנשמעו עד עתה קצת מפחידי ם, אך רחוקים ודמיוניים , נעשו לפתע מציאותיים ו מאיימים. לא הבנתי בדיוק מה פירו הדבר ש שהגרמנים פלשו לפולין, למה פלשו, לאן בדיוק פלשו , ומה הם עושים במקומות שאליהם פלשו, ועל אף האיום שבשורה זו המיטה , עליי וגרמה לי לפחד, עדיין לא ידעתי ממה יעל ד. לפח "אשר יגורנו בא לנו," אמר אבא, וה דוד שלמה הוסיף: "מחר, השכם בבוק ר אנו חוזרים הביתה." וכך במצב רו ח קודר זה, נוספה לנו מועקה חדשה, ו דבר חגיגת הפטר י ות פרח ממוחנו כליל. ארזנו את חפצינו ועם אור ראשון של שחר היינו כבר בתחנת החשמלי ת. ו אנשים רבים הצטופפו בתחנה, כולם מיהרו לשו ב לבתיהם. תחושה של אי ודאות ריחפה באוויר. האנשים היו שקטים מתמיד, היה זה שקט מבשר רעות. בשובנו הביתה שמענו את פרטי המלחמה שזה עתה החלה. הגרמנים נכנסו לפולין במלחמת בזק, בסיוע של 1200 מטוסים וטנקים חדשים רבים. את מטוסי הצבא הפולני השמידו בבסיסיהם בטרם הספיק ו להמריא. הצבא הפולני היה חסר ציוד ונשק, ולא הצליח לעמוד מול נשקם ה רב, החדש והיעיל של הגרמנים. לא היה מי שיעצור את הפולשים שנכנסו לפולין כאילו זו ארצם.