18 הוא חי - קורות נער בשואה / אמירה ברזילי
והפכום למשרדי הגסט אפו )המשטרה החשאית הגרמנית(. את בית הכנסת
המפואר של יהודי לודז', זה שנבנה לפני כמאה שנים, הפכו לאורווה לסוסיהם. לאחר ימים אחדים נוספים הזמינו למשרדיהם בבניין הגסטאפו את רבני העיר ואת מנהיגי הק הילה היהודית לשיחה, כך הם אמרו, הרבנים והמנהיגים סברו כי הם הול כים לקבל הוראות מה וכיצד עליהם לנהוג בקהילתם. אולם בבואם לבנייני הגסטאפו נתפסו, נכלאו ועונו עינויים קשים. וכשהם חבולים וכואבים נשלחו לנקות את זבל הסוסים מ תוך בית הכנסת ומסביבתו , ואת הניקיון נצטוו מאז גם נאלצו היהודים לענ וד על בגדיהם טלאי צהוב בכל עת צאתם מביתם לרחוב, וזאת כדי להבדילם מכל האזרחים האחרים בעיר. כך הפכו היהודים הפקר לתעלולי הגרמנים וגם לתעלולי פולנים ששנאת יהודים הייתה בלבם. ההליכה ברחוב הייתה מאז בבחינת סכנת נפשות. אנחנו , הילדים והנערים , נאלצנו להפסיק את לימודינו והסתתרנו בבתים, לרחוב יצאנו רק אם לא הייתה ברירה ונאלצנו לצאת. אט אט התחלתי להרגיש כי אנחנו, היהודים, שונים מכל האחרים, אך טרם ידעתי במה. באחד הימים כשאבא היה בחנותו ושרוליק עזר עמו, חשתי לפתע שעמום י נורא , כאילו מזה שנים אני כלוא בבית באין אפשרות לצאת. "די, נמאס לי לשבת כך כל היום בשעמום הזה, אני הולך לבקר את יהושע, מזמן לא ראיתיו," אמרתי. ברוניה, אחותי הגדולה, כעסה עלי מאוד ו הפצירה בי לבל אלך: "סכנה אורבת ליהודים בר חוב," אמרה, אך משראתה כי המילה "סכנה" אינה מרתיעה אותי, הוסיפה: "אבא יכעס מאוד אם תלך!" אך אני בשלי: "נמאס לי לשבת כל הזמן בבית! אבא הולך לעבודה, ואילו אני כלוא כל הזמן בבית. וכדי להרגיע את ברוניה אמרתי: " אחזור לפני שאבא יחזור." בטליתותיהם, וכל זאת על מנת להשפ יל אותם ולבזות אותם בעי ני בני קה ילתם. הי ית ה זו הסנונית הראשונה מבשרת הרעות ליהודים.
תעשו ל
"לא כדאי לך , מוישל' ה, לחשה לי גם פולה שדאגה לי גם היא . "
קצר ואני כבר חוזר," השבתי והוספתי: "אל תדאגו, יהיה בסדר. "
רק לזמן
Made with FlippingBook flipbook maker