18 הוא חי - קורות נער בשואה / אמירה ברזילי

ודאי כבר דואגים לי מ אוד, הן כל היום לא ראו אותי, נעלמתי להם מבלי לו מר

לאן. לו ידעו הי כן אני... הרהרה, עם כל צעד נוסף קשתה עליה ההליכה עוד ועוד. לפתע חשכו עיניה והיא צנחה ארצה. כשחזרנו שרוליק ואני עם ערב הביתה מעבודתנו , נודע לנו כי פולה נעלמה, ואיש לא ידע היכן היא. לבנו נצבט ב תוכנו, ובעיקר שרוליק חש עצמו אשם על כי לא התיר לי לשוב עמה יחד, או לה לחכות עמנו עד הערב. לא תיארנו לנו כי נצטרך לגלות את סודה לאחר שהבטחנו לה כי לא נספר זאת לאיש. עתה לא נותרה לנו ברירה. שרוליק סיפר על ביקורה של פולה בשעת הצהריים במקום עבודתנו. בתחילה לא האמין איש לסיפורו, אך כשהראיתי להם את הכפפות שעל ידיי, וברוניה אישרה כי אכן, שכחתי אותן הבוקר על מיטתי, הבינו כולם כי סכנה גדלה נשקפת לחייה של פולה. הדודה גיטה פרצה בבכי מר , והדוד שלמה צעד בחדר הלוך ושוב, כמו ארי בסוגר, ו חמתו על פולה עולה וגואה בו. מזלה שא יננה כאן כרגע, אמרתי בלבי, אך היכן היא באמת? מיד יצאנו שרוליק ואני עם שני אחיה של פולה , לחפש אחריה בכיוון שהלכה. במרחק קצר מהבית מצאנו אותה שוכבת מעולפת בשלג. על כפינו נשאנו אותה הביתה, וימים לא מעטים נאלצה לשכב במיטתה עד אשר החלימה.

אני החלטתי כי לעולם לא אשכח לה את המעשה הזה שעשתה למעני.

]ג[

יום רדף יום וכל יום הביא עמו ידיעות חדשות מן המלחמה. הצבא הגרמני ב התקדם כיבושיו באירופה, הוא כבש את דנמרק ונורבגיה , והגיע עד ארצות השפלה: בלגיה והולנד , לאחר שהכניע גם את צרפת. האיט לקים הצטרפו גם הם למלחמה, לצדם ש ל הגרמנים המנצחים, ונראה היה כי אין בכוחה של אנגליה, שנחשבה למעצמה חזקה, לעמוד לבדה מול הגרמנים המנצחים, לא כל שכן לחוש לעזרתה של פולין, או לעזרת כל מדינה

אחרת באירופה. הצבא הגרמני קרב גם לגבולותיה של אנגליה במטרה להכניע