18 הוא חי - קורות נער בשואה / אמירה ברזילי

לודז'

]א[ ימים של סוף קיץ היו. השמש צנחה אל האופק כשהיא צובעת את שולי

הרקיע בארגמ ן כהה. קרניים אחרונות של יום השתחלו בין ענפי העץ שהחלו כבר להשיר את עלי הם, חדרו מבעד לחלון החדר ושרטטו על הקיר מחול של

מפלצות.

שכבתי במיטת י חבול ומוכה. אמי עמדה לידי ובעיניה מבט של רחמים. בכף

ידה הדקה ליטפה את ראשי החבוש. גברת ירוסלבסקי, שכנתנו הפולנייה, אמו של סטאשק, זה שהיכה וחבל בי, נ י היא בחדר י לבושה שמל ה מקומטת ושערה הפרוע בצבץ מבעד למטפחת שעטפה את ראשה . לא היה זה רגיל , בעת האחרו ,נה שאישה פולנייה תיכנס לבית יהודים. שתי ידיה היו מונחות על מותניה העבות כמו מזמינות לקרב, ובקול שחצני ומיתמם כאחד, אמרה: " גברת דויטש, מדוע אתם מתלוננים על סטאשק שלי, ומפיצים רגזתי, והיא המשיכה: "אמרתי בלבי כי מוישהל'ה כבר מת, והנה אני רואה שהוא חי מאוד!" אחר פנתה : אליי "לא יפה להתפנק, מויש ל'ה, ומעט מכות בין ילדים אין זה מזיק כלל וכלל זה רק מחשל, " כך אמרה בטון מייסר. כן, בין ילדים, הרהרתי לעצמי, כשהבן שלך הוא תמיד המכה ואני תמיד ומי המכה . אחר חזרה שוב אל : אימא "אני רואה שהוא בריא כמו שור, ולא אירע לו כל רע," וכשם שפלשה לתוך הבית בחוצפתה , כן גם סבבה ויצאה ממנו כשסיימה את דבריה שהדיפו שמץ של איום. "איזו חוצפה! לא אירע לו כל רע, הוא בריא כמו שור," חזרה על אימא דבריה של גברת ירוסלבסקי, והמשיכה ללטף את ראשי. פני ממראה ה של אימא הסופג . חכי, אך אבריא ותראי מי יהיה המוכה אז

צבה גם

בין השכנים כי התנכל למויש ל'ה שלכם?" "התנכל", היא אומרת, הרי כמעט והתעלפת י מהמכות שהוא חבט בי,